חנן גולדבלט

“הלב שלי נמצא עם כל אדם שחווה תקיפה מינית, זה בוודאי לא משהו שצריך לקרות. ועדיין חשוב לי שאנשים יבינו בסוף, אחרי הכותרות הגדולות ואחרי המעשים שבהם הורשע, שעבורי זה אבא שלי. הוא ישב בכלא, עבר במשך שנתיים טיפולים, ביקש סליחה, הודה ושילם את החוב שלו. כחברה יש לנו גם תפקיד לאפשר לו להמשיך הלאה.”

“בכל אחד מהאישומים טען הנאשם כי המתלוננות מעוותות את המציאות או דולות ממנה פרטים מזדמנים ו'מחברות' אותם באופן שגוי. בכל האישומים הוא טען שהיחסים נעשו בהסכמה הדדית כחלק מ'רומן או סטוץ', וכי בשום מקרה לא התכוון לרמות את המתלוננות. ואולם במעשים הדומים המתוארים על ידי המתלוננות שתלונותיהן התיישנו, וכן בכל אחד מהאישומים בכתב האישום יש כדי לשמש כסיוע המביא להשמטת הבסיס מתחת לטענת הנאשם ליחסים שהתקיימו בהסכמה, כשהוא מצדו תם לב, נטול כוונת רמייה כלשהי, ויש בהם כדי להוכיח כוונה פלילית, להבדיל ממעשה אקראי.”

“החברה צריכה להחליט איך היא מתייחסת לאדם שעשה פשע וריצה את עונשו, או, שבית סוהר זה דבר שמספק את החברה, או שלצאת מבית סוהר זה לא מספיק, אז צריך להכניס אותו בחזרה או לתלות.”

“אני לא יכול להחזיר את מה שעשיתי או מה שאמרתי. על מה שנעשה צריך להעניש אותי. נענשתי. נענשתי קשה.”