אילנה שושן

“שושן היא סיפור סינדרלה אמיתי: בת למשפחה בת שבעה ילדים ומעוטת אמצעים מכפר סבא, שהתחילה את מסלול ההמראה שלה מתחת לקו האפס. 'עד גיל תשע לא הייתה לנו בבית אפילו מקלחת חמה. בחורף אימא הייתה מחממת מים בסיר גדול ושוטפת אותנו. אבא היה פועל פשוט, ואימא מחלקת תה, שלא יודעת קרוא וכתוב. אבל מעולם לא היו לי רגשי נחיתות בגלל זה'.”

“אני סיפור סינדרלה, ילדת פנימייה, בת להורים מבית עני. יכולתי להיות קורבן של התנאים הקשים שבהם נולדתי, אבל הבנתי מוקדם שאני אדון לחיי ושאסור לי להיכנע. [...] בכניסה לבית שלי תלויה תמונה אחת, קטנה, של רגע הבחירה שלי למלכת היופי של ישראל. היא העדות היחידה על הקירות שהייתי פעם מלכת יופי. התמונה הזאת היא יותר מסתם תמונה – היא מסמלת את נקודת המפנה בחיי.”

“כשהתחלתי לעסוק בפעילות חברתית ציבורית בענייני נשים, הלכתי ללמוד מדעי החברה באוניברסיטה הפתוחה, וסיימתי תואר ראשון בגיל 48. הידע שלי זו העוצמה שלי. כיום אני מרגישה שאני לא צריכה להנמיך את עצמי בשביל אף אחד.”

“(אני) אשה עצמאית שיוצרת תמורות חדשות בחיים שלה. כל החיים חידשתי את עצמי, ואני לא מפסיקה. היו לי שנים בהן ניסיתי לצמצם את עצמי ואת הזוהר שלי. היום אני כבר לא מתנצלת שאני יפה. למדתי לחבק את הצד הנשי שלי ולתת לו להישמע. בתוך הפמיניסטית גרה ה־femme, האישה שטוב לה בחצאית נשית.”

“חוק ה־BMI הוא ניסיון לייצר מסננת של הערכה עצמית על ידי השלטון, אבל החברה צריכה לשאוף שאותן נערות יקבלו כלים לבנות את המסננת בין החוץ לפנים בכוחות עצמן... מסננת שתלווה אותן לאורך כל החיים. אותם כלים יעניקו להן גם את האפשרות לבחור בכל דרך שהן חפצות בה, ולעשות את הבחירות בעצמן. (אבל) בתכל'ס, לא יקרה איתו (עם החוק) כלום. יעמידו שוטרים בכניסה לכל סטודיו לצילום? אני בטוחה שתהיה מחלקה נהדרת במשטרה שתעצור דוגמניות על בסיס משקל. יש לעודד נשים ונערות לאהוב את עצמן.”

“המנטליות שלי היא פריזאית: לעבור בשוק או בחנות הירקות בדרך הביתה מהעבודה ולרכוש לי מצרכים טריים לאותו יום. אני גם מקפידה על מזון אורגני ורוכשת ירקות טריים מדי יום. אני אוהבת שווקים, וכיום גרה ליד שוק האיכרים בנמל. מאותה הסיבה, עד לא מזמן גרתי ליד שוק הכרמל. אם ניתן לסגל הרגלי קנייה יומית – זה בריא יותר. בישראל יש נטייה לקנות במסות לשבוע או חודש.”