זכריה

“והיה יהוה למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד.”

“פקד יהוה צבאות את עדרו את בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה: ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוגש יחדו: והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי יהוה עמם והבישו רכבי סוסים”

“פקד יהוה צבאות את עדרו את בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה. ד ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוגש יחדו. ה והיו כגברים בוסים בטיט חוצות במלחמה ונלחמו כי יהוה עמם והבישו רכבי סוסים”

“והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו.”

“גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות.”

“כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם.”

“אלה הדברים אשר תעשו, דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל תאהבו, כי את כל אלה אשר שנאתי נאם יהוה.”

“עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושל‍ם, ואיש משענתו בידו מרב ימים. ורחבות העיר ימלאו ילדים וילדות, משחקים ברחבתיה.”

“כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם.”

“ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה. ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה. ואען ואמר אל המלאך הדבר בי לאמר מה אלה אדני? ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה המה אלה ואמר לא אדני. ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר יהוה אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות.”

“רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם יהוה.”

“לכן כה אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקו ינטה על ירושלם. עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצינה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את ציון ובחר עוד בירושלם.”

“שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם.”

“קצף יהוה על אבותיכם קצף.”