יותם ראובני

“זהותו כמהגר, שאינה נתפסת רק בהקשר הלאומי, הגלותי מהבחינה הגאוגרפית, מאפשרת לו לבחון בחינה עמוקה מצבים אנושים פרטיים, ומצבים של יחיד בתוך חברה.”

“השירה שלו והפרוזה שלו חזקות באותה המידה.”

“כמו כל בן שישים, אני לנצח בגיל של התיכון אלא שהביצועים אחרים. הגוף הולך לפי קצב אחר, מפותל יותר, יותר של פרוזה, של זרם תודעה.”

“חבל ששר החינוך לא החרים שום ספר שלי. כי זאת הפרסומת הגדולה יותר מכל הראיונות והפרסים גם יחד.”

“ברגעים שאני כותב אין פחד ואין מוות. יש איזו קרבה לאלוהים. למשהו נצחי. זה מה ששירת אמת עושה: משתדלת להתקרב לנצחי עד כמה שאפשר.”

“ עד היום לא החלטתי מה אני רוצה יותר לכתוב, פרוזה או שירה.”

“ההתמכרות הקשה והמופלאה מכול, ההתמכרות שלנו לעבר.”

“בכל שלב בחייו של הבורגני, העתיד הוא העיקר. חייו נחשבים רק במידה שבה הם מביאים את העתיד. הוא צריך רק מה שהעתיד צריך.”

“התינוק שנולד ביום שישי, 2 בדצמבר 1949, לא ידע שהוא הולך לדבר עברית או לחיות באשדוד.”

“מותו הפתאומי של אריק איינשטיין שחרר אותי מאימת המוות והדיכאון.”

“העבד מרצון של המאה ה־21. בשביל כסף הוא יעשה הכול.”

“נראה כאילו כבר אין שום גבול בינך ובין הגיבורים שלך, ואת מעין סך-כול שלהם.”

“מה קרה למעשה הבנייה של הבנאי, שהבניין הוא התוצאה שלו, לאחר השלמת הבניין?”

“בוחנים את המעשים, מסתכלים שוב ושוב בכל תיבת האירוע, כאילו הייתה תיבת פנדורה שדבר לא ייצא ממנה לעולם, מתוך תקווה או אשליה עצמית כי משהו בכל זאת יימצא ויתפרש.”

“התנערתי מן היקום המקביל הזה, שקיים, כי אחרת לא הייתי יכול לראותו, שקיים כפי שכל דבר שאנחנו מדמיינים לעצמנו קיים, כי אחרת איך היינו יכולים לדמיין לנו אותו? הדמיון האנושי איננו אלא מסע, באמצעים דמיוניים, אל המחוזות שבהם קיימים היצורים והדברים הדמיוניים.”

“העיר החדשה נראתה נקייה בגניה וברחובותיה הישרים והרחבים, ונדמה היה שאין פשע ואין קנאה, ואין רוע ואין אלימות, רק בניינים יפים.”

“הוא היה פותח את הספר בעמוד אקראי וממשיך לקרוא משם, כמי שנכנס לבית מוכר ויודע איפה מונח כל דבר.”

“אני תמיד כזה: לוקח משהו מן הקים, גורר אותו אתי וכשהוא שבוי אני דוהר ואז אני שקול כנגד הערגה.”

“פעלתי בשליחות החיים בשליחות האהבה ומה שאמרו עלי מסביבי לא שינה.”

“מקשיב לקולך כותב את המברק והולך אל חיי.”