חנן שי

“המלחמה באיראן לא הייתה מלחמת הכרעה. היא הייתה ארוכה מדי לשם כך. אך היא גם לא הייתה מלחמת התשה. היא הייתה קצרה מדי לשם כך. למעשה, היא הייתה סוג חדש של מלחמה: מלחמת הרתעה באמצעות מכות קשות וכואבות. מלחמה זו לא נועדה לשלול את יכולת הלחימה של האויב, אלא לגרוע ממנה, לשחוק אותה ובעיקר להפחיד אותו. לא להכניעו אלא להשפיע על רצונו.”

“בכל ארבע המלחמות שילם האויב מחיר כבד על תוקפנותו. אלפי מחבלים ולוחמים נהרגו, תשתיות צבאיות נהרסו, נכסים אסטרטגיים נפגעו ונגרם נזק כלכלי ניכר. אולם מלחמה אינה נועדה לגבות מחיר, להעניש או לנקום. ענישה היא לכל היותר אמצעי. ייעודה של מלחמה הוא לממש אינטרסים מדיניים באמצעות כפיית רצוננו על האויב.”

“מלחמת יום הכיפורים חשפה למעשה שתי טעויות קונספטואליות שונות, אך קשורות זו בזו. הטעות הראשונה הייתה אי־עדכונה של תפיסת ההגנה הלאומית לאחר מלחמת ששת הימים. הטעות השנייה הייתה בניית הכוננות הלאומית על קבלת התרעה מודיעינית מצבית. המחדל לא היה מודיעיני אלא מבצעי. המחדל היה בכך שהגנת המדינה נבנתה באופן שהיה עלול לקרוס אם ההתרעה לא תגיע.”

“בסופו של דבר, ניצחון אמיתי איננו זקוק להסברים או למסעות שכנוע. הוא משנה את המציאות באופן שגם האויב מתקשה להכחיש. ניצחון אינו זקוק ליחסי ציבור.”

“במשך מאות שנים ביקשה הציוויליזציה המערבית לקצר מלחמות כדי לחזור לשלום, לבניין, למסחר ולחירות. המלחמה באיראן מעוררת את החשש שהמערב חדל לחפש ניצחון והחל להסתפק בניהול סיכונים. אם כך, הבעיה האמיתית שנחשפה במלחמה איננה איראן. היא מצבה של אמנות המלחמה במערב עצמו.”

“שורשיה של תפיסת התמרון נטועים במלחמתו הראשונה של המערב בפרס — קרב גאוגמלה (331 לפנה״ס), שבו ניצח אלכסנדר מוקדון את דריו השלישי חרף נחיתות מספרית דרמטית. המערכה המתנהלת כיום מול איראן היא למעשה מלחמתו השנייה של המערב בפרס — אך באופן פרדוקסלי, המערב פועל בה בניגוד גמור לחשיבתו פורצת הדרך של מוקדון.”

“החילוניות המודרנית התנתקה מן המסורת המונותאיסטית, הגורסת קיומה של אמת אובייקטיבית — חיצונית לאדם — שאליה יש להכפיף את שיקול הדעת האנושי, כפי שנעשה במדע. תחת זאת התפתחה תפיסה רלטיביסטית, שלפיה האמת היא פונקציה של תודעת האדם. בגרסתה הקיצונית, האמת נעשית למה שהאדם חושב שהיא. כך נותרה התרבות המודרנית ללא כלי אובייקטיבי להבחנה בין אמת לשקר — וממילא גם בין טוב לרע, ובין צדק שיש לקדם לבין רוע שיש לעקרו. וכאשר רוע כזה מאיים על עצם הקיום — עיקורו עשוי להפוך לחובה, גם באמצעים צבאיים, אם כלו כל הקיצין.”

“הדיפלומטיה, במהותה, היא אמנות עיגול פינות האמת — ולעיתים אף שימוש ב"שקרים לבנים". תכליתה אחת: מניעת מלחמה, כמעט בכל מחיר, והשגת שלום או שימורו. זהו ביטוי מעשי לעיקרון המוסרי העתיק: "האמת והשלום אהבו" — במציאות המדינית, למען השלום, שהוא ערך מכונן עליון, מותר לעיתים שלא לומר את מלוא האמת.”

“ה־7 באוקטובר ונספחיו אינם, כפי שנתפס עדיין בדיון הציבורי, בראש ובראשונה כשל מודיעיני. גם לא — בעיקרם — כשל קברניטי־מדיני. הם היו, לפני הכול ומעבר לכול, כשל מקצועי־מצביאותי בלתי נתפס בעומקו ובהיקפו. לא תקלה באיסוף מידע, אלא קריסה של תפיסת מלחמה; לא החמצת התרעה, אלא שחיקה ארוכת־שנים של תורת ההכרעה, שהומרה בתפיסה של הכלת איומים וניהולם המתמשך.”

“במדינה דמוקרטית הדרג המדיני קובע את היעד; הדרג המקצועי מחויב להבטיח כי הדרך להשגתו איננה יוצרת סיכון אסטרטגי חמור יותר מן האיום שאותו ביקשה המדיניות לצמצם. כאשר מתברר כי יישום מילולי של ההנחיה עלול להוביל לרידוד ההגנה, החובה המקצועית היא להתריע, לאתגר ולהציע חלופה — ולא להסתפק בפרשנות מצמצמת של כוונת הדרג המדיני. שקט הוא יעד מדיני מובנה; הבטחתו היא משימה מקצועית מובנית.”

“השלום הריאליסטי של טראמפ מציע לסעודיה ולשאר מדינות האזור לא "תיקון עולם", אלא מסגרת של איזון כוחות בניצוח אמריקאי. עבור ישראל, השילוב בין עוצמה עצמית המותאמת לאיומים לבין שותפות אינטרסים עם המעצמה הגדולה בעולם ומעצמה כלכלית אזורית, עשוי להבטיח שנים של שקט ושגשוג. עלינו רק לוודא דבר אחד: אם יתברר שכל ההסדר האזורי הזה הוא מגדל קלפים שקורס, ישראל חייבת להיות הקלף העליון והחזק ביותר בערימה.”

“במהפכה הקומוניסטית חוסלה התרבות היהודית; במהפכה הנאצית חוסלו היהודים עצמם; ובמהפכה הרב־תרבותית העכשווית מבקש הפרוגרס לחסל את המדינה היהודית.”

“הפרוגרס הוא הגרסה העכשווית של הליברליזם שכופר בקיומה של אמת אובייקטיבית. מאז המהפכה הצרפתית הוליד הזרם רעיונות חברתיים אוטופיים שהפכו להרסניים: הבונפרטיזם שהחריב את אירופה במאה ה־18, הלאומנות שהציתה מלחמות בין צרפת לגרמניה במאה ה־19, והקומוניזם והנאציזם שהחריבו את העולם במאה ה־20.”

“ראש הממשלה גולדה מאיר לא הייתה אשת צבא, אך שאלותיה והערותיה בדיוני הממשלה ערב מלחמת יום הכיפורים חשפו אמת כואבת: שני עקרונות – ההרתעה וההתרעה – שהשתרשו בטעות בתפיסת הביטחון הישראלית בהשפעת המלחמות הבלתי־קונוונציונליות שלאחר מלחמת העולם השנייה, התגלו כחלולים וחסרי כיסוי ממשי, ולכן גם כבלתי רלוונטיים למלחמה קונוונציונלית.”

“בניגוד לנאורות המודרנית, שהתיימרה להיות מהפכת חופש אך הותירה את האדם ללא עוגן ערכי מתוך ההנחה שהוא טוב מטבעו, הציעה מהפכת החירות של אברהם אמת ערכית שמקורה בסדר הקוסמי. ערכים אלה – אמת, צדק, חירות ושלום חברתי – שרדו אלפי שנים, ודווקא הם עשויים להעניק מענה למשבר הליברליזם המודרני.”

“כבר לפני כ־4,000 שנה הוצעה לאנושות תשובה אחרת, שהציבה אמת מוסרית אובייקטיבית כעוגן קיומי. מהפכה זו העניקה לאדם כלים לאיזון עצמי של התנהגותו, והעמידה את החירות לא כחופש חסר גבולות אלא כבחירה אחראית לאור חוקי צדק נצחיים.”

“הר סיני אינו רק אירוע דתי־היסטורי, אלא – כהגדרתו של פרופ' דוד פלוסר – רגע סינגולרי בתולדות האנושות: לראשונה הונחה תשתית מוסרית שמקורה לא ברגש, לא באמונה עיוורת ולא בהסכמה חברתית, אלא בהתבוננות עמוקה במציאות ובחוקיה. משה - גדול הנביאים, כנסיך מצרי משכיל במדעי הטבע, הבין שהדרך להבטיח איזון של האדם עם עצמו ועם זולתו היא תרגום החוקים שיוצרים את האיזון בטבע לערכים ולמצוות לאיזון של האדם לאורן - תיקון עצמי של הפגם עימו נברא. זהו מוסר אובייקטיבי, שמחייב כל אדם – בלי קשר לאמונתו או תחושותיו.”

“אם כתוצאה מיוזמותיה המדיניות והצבאיות של ישראל תוקם בדרום סוריה מדינה דרוזית ידידותית שתחצוץ בינה וגם בין ירדן, לבין גורמים עוינים סוריים, אירנים ואחרים, ישראל תסיים את המלחמה הארוכה ביותר שלה, לראשונה בתולדותיה, לא רק בניצחון צבאי, אלא גם בניצחון מדיני. כזכור, שלום, שלא ניתן היה להשגה באמצעים מדיניים, הוא תכלית המלחמה ומטרת הניצחון הצבאי וכן ההצדקה המוסרית לקורבן שנדרש להשגתו.”

“מלחמה היא בית הספר המהיר ביותר ללימוד אמנות המלחמה – אך שכר הלימוד בה כבד מנשוא. ולמרות כמעט שנתיים של לחימה, עקומת הלמידה של צה"ל ברמה האופרטיבית והאסטרטגית נותרה נמוכה. זאת בניגוד לעקומת הלמידה המרשימה ברמה הטקטית ובחיילות הטכנולוגיים, שפירותיה נקטפו במלואם במתקפה המרהיבה נגד איראן.”

“בעקבות המלחמה באיראן, מיצבה עצמה ישראל כמעצמה מדינית, כלכלית ובעיקר צבאית, בעלת יכולת צבאית מבצעית מוכחת וחסרת תקדים, הן בזירה האזורית והן בעיני מדינות העולם.”