אמילי מואטי

“שמעתי שמיכאל ביטון – מכשיר המאחזים הבלתי חוקיים – דיבר עליי בגל"צ. איש שקראתי לו חבר, שרצה שארוץ איתו וראיתי בו מנהיג עתידי בשמאל (הוא יודע את זה). תמסרו לו בשמי שבכל יום, תוך כדי שינה עמוקה – אני אדם אמיץ יותר וראוי יותר ממנו. לכל בחירות יש מוצאי בחירות וההיסטוריה מלאה בשפנים שפלים ושקרנים.”

“בררתי וחשוב לי לתקן: בהר אדר אין ועדת קבלה. הוטעתי, טעיתי ומתקנת. השאר כמובן נכון.”

“אבישי עיוני, דוקטור שחי בבית מידות בישוב עם תנאי קבלה הוא האמ־אמא של ההגמוניה, גם אם קוראים לו 'בן־חיים' וגם אם מעריץ את דרעי. אנא בוא נסיים כאן.”

“שנה לחיבור האכזרי והמלאכותי בין אנשים טובים לבין ראש ממשלה עשיר ופריבילג, שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. אין גזענות גדולה מלחבר בין ההורים שלי, פועלים ישרים וטובי לב, לבין ראש הממשלה הגזען והמפלג נתניהו. ה'תאוריה' הזאת היא חרפה שמקומה בתעלות הביוב של ההיסטוריה ולא במהדורות החדשות.”

“העבריין הנמלט נתניהו הוא אדם רע ושונא נשים, נתניהו אוהב כסף ומתבלבל מכסף. נתניהו ויועציו חושבים שאנחנו גנץ. אנחנו לא, נתניהו ויועציו שחושבים שאנחנו גנץ יחטפו הפתעה לפרצוף המדושן שלהם בקרוב. חכו, יש למה.”

“כמה נועם ואכפתיות ניכרים בדברים של ראש הממשלה הנכנס – חכם, מתון ושקול. גנץ הוא בדיוק – אבל בדיוק – מה שאנחנו צריכים, גם כיחידים וגם כעם. שאלוהים ישמור עליו.”

“ההשוואה הבלתי נתפסת בין טלוויזיה חברתית לארגון גזעני הוציאה אותי משלוותי. אני בטוחה שבאווירה רגועה יותר הייתי בוחרת במילה אחרת ועל כך התנצלתי ואני מתנצלת שוב.”

“אני פשוט לא מבינה איך אפשר להשוות בין ערוץ טלוויזיה שעושה פאנלים פוליטיים לבין ארגון שקורא לרצוח בני־אדם? ... מה קרה לנו שאתה – ילד בכיתה י”ב – מסוגל לשאול שאלה כל כך מטומטמת? מה נסגר איתך בן־אדם? ... נראה לך בסדר שבן־אדם קורא לכיתת יורים?”

“הבנתי שבן־גביר הוציא הודעה שבגלל שהוא סחף את הקהל יצאתי. תקשיב אימפוטנט קטן: קיבלת בעיקר שריקות בוז, אני לא סופרת אותך ובמדינה מתוקנת גזענות היא פשע ולא עמדה לגיטימית. יאללה טוס לי מהעיניים!”

“אני לא מוצאת עניין להישאר בפאנל שיושב בו נציג שהיה שותף להסתה שהביאה לרצח רבין, אני קוראת לכם לצאת החוצה.”

“אני חושבת שהוא פחדן, אבל אני יכולה להבין את הפחדנות שלו: אדם שלא נאבק על כלום בחיים שלו – אין סיבה שהוא ייאבק בשבילי, אין שום סיבה שיפתח אומץ לב. אני לא סומכת על אנשים שלא ידעו פחד.”

“במשך המון שנים הדרך 'לשתול' אותי הייתה לשאול מה ההורים עושים, הייתי מתביישת ומרגישה מותקפת. הכרתי בחור מצהלה, ובפעם הראשונה שהוא לקח אותי להורים אימא שלו שאלה אותי מה ההורים שלי עושים. כל מה שעבר לי בראש היה: 'יא חתיכת אשכנזייה מלוכלכת, עד גיל 15 קראתי יותר ספרים ממה שקראת כל חייך'.”

“שום יבחוש אשכנזי לא יגרום לי להרגיש רע עם עצמי. איש לא יוכל לערער את הזהות היהודית, הישראלית, המזרחית והמגדרית שלי. אני מרגישה חזקה איפה שאני נמצאת, ואין לי בעיה להגיד שאני מעדיפה חברת כנסת בינונית על פני חבר כנסת בינוני, וחבר כנסת מזרחי בינוני על פני חבר כנסת אשכנזי בינוני.”

“אני לא אשכח איך מיד עם בחירתו של פרץ לראשות העבודה(וצ) כל האליטה עברה ל'קדימה'. זו חוויה של דיכוי שחוזרת על עצמה – הכול דמוקרטי ויפה עד שמזרחי נבחר... צורם לי שאומרים שהוא יעבוד כדי שאני אבחר, אני מעדיפה לזכות בקולות של אנשים שתפיסתי משקפת את תפיסתם מאשר באלה שיצביעו לי כי ביקשו מהם.”