יהודה אפרוני

“קשה לי להספיד אותו כי מכל המשפחה הענקית של התיאטרון נשארו שלושה או ארבעה מהדור שלנו. עוד מעט לא יהיה מי שיזכור את דור מייסדי הבימה. זה מפחיד. דור המייסדים אינו רק שורה בעיתון או במכשיר אלקטרוני אלא השקפת עולם, דרך חיים. לזה אפרוני היה שותף יוצא מן הכלל. בצעירותו שלח מכתבי הערצה לרובינא והתמחה בחיקוי של זקני הבימה באופן גאוני. לא היה חקיין כזה. היום הוא איננו ואנחנו, המעט שנשארנו, בוכים עליו.”

“העיתוי שלו מצוין, המעברים שלו חלקים ומעוצבים היטב, השליטה שלו בבמה היא ללא דופי. חדוות המשחק של אפרוני היא אוצר תיאטרוני בלום, ואין לך למען האמת תענוג גדול יותר בתיאטרון מלחזות בשחקן מוכשר כל כך המתענג באמנותו.”

“אפרוני, המשחק את התפקיד הראשי (שהוא בעצם שלושה תפקידים) הוא שחקן גמיש מאוד.”

“אנחנו מצטערים מאוד על לכתו של אחד השחקנים הוותיקים והמוערכים בתיאטרון הלאומי ובכלל, שאחרי דור המקימים היה עמוד תווך בדור ההמשך של השחקנים.”

“תן לי תפקיד אפיזודי טוב בתיאטרון ואני רץ אליו. אבל ראיתי כאלה מגדולי שחקנינו, שזכרו טקסטים בטונות, אבל בהגיעם לגיל זקנה התבזו עם בעיות זיכרון. למה לי להתבזות כמותם? אני מעדיף ליהנות מהפנסיה, בידיעה שגם שחקן צריך לדעת מתי לומר 'די', ולא להיאחז בקרנות המזבח.”

“אני קשוב מאוד, וכשאני רואה שחקן טוב אני כמו הילד שרואה את ההצגות הראשונות שלו. אני מגיע לרגע הזה שמשהו הולך להתפוצץ בקרבי וכשזה נגמר אני צועק 'בראבו' כזה. לרגע הזה אני מייחל והוא לא יכול לבוא אצלי באופן טבעי. לא הייתי מגדיר עצמי אליטיסט, אלא הייתי אומר שאני אדם שמסתגל לכל מצב ולכל חברה. אף פעם לא אתן למישהו להרגיש מעלי או נחות ממני. למען האמת, כשמדברים על קולנוע, ההצלחה היא בשכבות העממיות שלא באות לתיאטרון.”

“הייתי ילד בן עשר, אולי טיפונת יותר, כשהזדמנתי עם משפחתי ל'קאנצרט' שלה בבית ההבראה במוצא, לאחר שאבא שלי שיחד את השומר בחתיכת נקניק הגונה. עד היום אני זוכר כל פסיק מאותה הופעה בלתי נשכחת של רובינא. כשחזרתי הביתה, שלחתי אליה כולי נפעם ונרעש מכתב הוקרה.”