אמיר תיבון

“לא צריך להסיק מכל זה שהחילונים בישראל איבדו את תפקידם. ההיפך הוא הנכון. ככל שהאליטה הדתית החדשה מעמיקה את אחיזתה במוקדי הכוח, האליטה החילונית הישנה הופכת לנכס קריטי יותר עבור השלטון... האזינו לאופן בו נתניהו, וכל הדגמים המיניאטוריים שלו שנוצרו פה לאורך השנים, מציגים את ישראל כלפי חוץ.”

“הצורך 'להוכיח' ולהדוף דעות קדומות היה נכון במשך שנים רבות לגבי יהודים במדינות זרות. גם באוקראינה. יש הטוענים שהוא עדיין מרחף מעל הקיום היהודי כאן. אין ספק שכאשר העולים החדשים יגיעו לישראל, הם ייתקלו בו מהכיוון ההפוך, הפנים־יהודי.”

“עם הרפובליקנים עוד אפשר לדבר. התקינות הפוליטית, שמאיימת לחסל את השיח הציבורי הליברלי באמריקה, הרבה פחות מורגשת בצד הרפובליקני. לא צריך לחשוב פעמיים על כל מילה. אז אמנם זו לא השיחה הישראלית הטיפוסית, שמלאה בהכללות, בדיחות גסות ואמירות בלתי מבוססות, אבל זה הרבה יותר דומה, ויותר נינוח.”

“אין שום ודאות שהכניסה לבית הלבן תהמם ותמתן את טראמפ, כפי שאובמה כנראה מניח שיקרה. מי שנבחר לנשיאות בניגוד להערכותיהם של כל הפרשנים, עשוי בהחלט לפטור בהינף יד את עצותיהם של המומחים סביבו, וללכת אך ורק עם תחושת הבטן. נרקיסיסטים קצרי סבלנות לא הופכים לאנשי צוות.”

“האופטימיות הזהירה והממלכתית של אובמה אל מול ניצחון טראמפ איכזבה רבים מתומכיו. הם היו מצפים ממנו להילחם, ליצור משבר, אולי אפילו להחרים את הנשיא הנבחר... אבל אובמה לא יעשה זאת. זה לא הסגנון שלו. סביר להניח שעד יומו האחרון בבית הלבן – ואולי גם עוד חודשים רבים לאחר מכן – הוא ישמור על ארשת של כבוד בסיסי כלפי הנשיא החדש, ויבקר את טראמפ בעיקר על החלטות ספציפיות, מבלי לתקוף את עצם הלגיטימיות של שלטונו.”