מאיה ערד

“העיר שלא תחדל להרף! / שאב עורקיה לא נדם / משחר עד עלות הערב / מה טוב עם אור, על שפת הים, / כשהטיילת עוד שוממת / לצאת לראות בבוא השמש.”

“מרה היא אהבה נכזבת / (על כך אעיד מנסיון) / ללב רך בשנים אורבת / ומציגה לפתיון / עיניים מזהירות בתכלת, / זהב בלורית אשר נופלת / מגובה מצח מחוטב / של עלם באביב שנותיו.”

“בדשא לצדה ישוב הוא, תוהה: למעלה... מחכים... שיחכו! תשיב, צוחקת, לא, שעתה אינה דוחקת.”

“הזמן - כמותו כחמר גלם. מן המרבה עשה מעט, ועוד חשוב מזה - לאט!”