גל נבו

“כששואלים אותי איזו עיר אני מייצג, אני אומר ירושלים בחזה נפוח. אני גאה להרחיב את דעתם של אנשים בעולם לגבי העיר – מעבר להיסטוריה, לסכסוך ולדברים ששומעים בדרך כלל מעבר לים.”

“שם נולדתי והמשפחה שלי שם. הוא תמיד חלק גדול ממני. אני מנסה להגיע לקיבוץ כמעט בכל סוף שבוע, כדי לפגוש את המשפחה ואת החברים. יש לי שם נחת והרגשה של בית, משהו שאני לא יכול לקבל בשום מקום אחר.”

“הרבה חבר'ה שכותבים לא מבינים את הכוח שיש להם בידיים. לדעתי, זה חוסר אחריות שעיתונאי מבקר ספורטאי ועושה בעצמו טעויות בכתבה. אפילו לא בודקים חמש דקות כדי לאיית נכון את השם. משם זה מגיע לציבור וככה זה נראה.”

“נתקלתי בהרבה אנשים שעובדים יותר קשה ממני. אני מגדיר את עצמי כאחד שעובד נכון. יותר עם מחשבה. לא רק לעשות מה שהמאמן אומר נטו, אלא לשתף עם פעולה ולהיות מעורב בבניית תהליך האימון.”

“כל יום מציבים לעצמך מכשול חדש, מטרה חדשה. כל אימון בונים סוג של אתגר, וככה עוברים את זה. אפילו שזה סיזיפי, אתה לא רובוט. כל אימון יכול להיות טוב או רע. השאלה איך התמודדת, אם ויתרת לעצמך או לא. בימים שאתה לא מוותר, אתה יוצא עם הרגשה שעשית משהו. גם אם לא בטוח שזה יביא אותך לאנשהו בעתיד.”

“לפני שאתה קופץ למשחה, אין מחשבות יותר מדי עמוקות, אבל בעצם זה הדרייב שדוחף אותך לקום בבוקר. כשאתה נכנס לבריכה ברומא ומסביב יושבים 15 אלף צופים ביציע, אתה מרגיש שאתה בעולם אחר.”

“בתחרות אתה לא באמת חושב על טכניקה. אתה על אוטומט. רוצה להוציא מעצמך את המקסימום, זה לא זמן להתחיל לנתח במים כל תנועה, ולחשוב איפה להכניס את היד ואיפה לבעוט.”