כרמלה טל ברון

“במטע השקדיות ורד בחוש בתכלת, תכלת נוגעת בירק.”

“דבר מה נמס בי לפתוח עוד דלת זרה.”

“למעט את קול התלונה, להטות אזן.”

“במבי ופשוש רפודים בטעם לילה.”

“נחוש בכאב הפרי הבשל לעייפה.”

“להיות צופה מנגד בארץ חמדה.”

“אל תאמין בי, האמן בעצמך.”

“אור סמיך מהבהב בתריס.”