אורנה בן דור

“יודעת שלא הייתי מצליחה להתחבר לאדם עם כסף כי הייתה לי ביקורת על תפיסת העולם שלו. כדי להיות טייקון אתה חייב תפיסת עולם מסוימת – למשל לעשות תספורת בלי בעיה ואז לכסות על זה בתרומות. אני לא מאמינה בתרומות. המדינה צריכה לתת לנו מספיק אמצעים כדי שלא נזדקק לתרומות, אבל בישראל נוצר מצב אבסורדי – מדינת רווחה לא מתקיימת, בין היתר כי יש פה אנשים עם המון כסף ששמים עלינו קצוץ.”

“הקריירה שלי הקשתה על יצירת חסכונות. אני חיה בחרדה כלכלית אימננטית. כל הזמן אני פוחדת שיזרקו אותי מהבית (שלי), או שהילדים יצטרכו לחפש בזבל משהו לאכול. אני מכירה אנשים שאין להם גרוש אבל מבסוטים לגמרי, אצלי החרדה נמצאת שם כל הזמן.”

“בעבודה אני משתדלת להיות מושלמת. בחיים אני עדיין בגיל ההתבגרות ודי מפגרת. כנראה שאתה צריך להיות אינפנטיל בשביל העבודה הזו. ואז, כשפתאום אני צועקת או משתוללת אז אנשים כל כך נבהלים, כי הפער בין זה שהייתי ילדה מפגרת לזה שאני חושפת שיניים הוא לא נתפס בעיניהם.”

“ברור שאני קורבן. אני בת של ניצולי שואה. זה סוג של שוק שאנשים חווים אותי כאישה תוקפנית. אבל הם צודקים בחלק מהמקרים, כי אני מאבדת את הצפון כשאני מרגישה מאוימת.”

“ישראל היא המדינה שלי כי נולדתי כאן, צריכה לקום פה מדינה דו לאומית, אבל אני לא אעזוב כי אין לי לאן לעזוב. אין לי ארץ אחרת וגם לא שפה אחרת. אני מדברת אנגלית וגרמנית אבל לא באמת מבינה את השפה. אני שומעת את חוה אלברשטיין ובוכה, אני כותבת בעברית וקוראת בעברית ומכירה את נימי התרבות הזו, ואני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר בשפה אחרת.”

“הוריי, כמו רבים מתושבי המדינה דאז, היו מהגרים או ממשפחה של מהגרים. מפאת הנסיבות, הוריי לא מימשו את הפוטנציאל העצום שלהם.”

“ניכור קורה כאשר אנשים חיים בחברה ולא מרגישים חלק ממנה ולא מאמינים שהם יכולים לשנות אותה.”

“פריפריה זה לא עניין גיאוגרפי, זה מה שמרגישים מבפנים.”

“אפשר בדוקומנטרי לעשות את השקרים הכי גדולים כי זה הכי דומה למציאות.”