דן בניה סרי

“כל המרקם הלשוני העשיר, המיוחד במינו, הפיוטי והמדהים לעתים בצירופי לשון חד־פעמיים הנובעים מתוך ראות, דמיונות ותחושות לשון חד־פעמיות, כל זה מראה על חוקיות פנימית איתנה.”

“אם דמויות הנשים הן כל כך ממשיות, ולעתים הן מופיעות, אולי לא כמלאך אבל כבשר ודם, אנושיות וקרובות למראה אנושי יותר מאשר הגברים, יכול להיות שזה מפני שלנשים אני חייב חוב של תודה עבור הזמן שהן היו איתי יותר מן האחרים.”

“דומה שגם אני בראתי לעצמי שכונה שתתאים לצרכים שלי. לכן אם יבוא מישהו ויאמר – זה מאוד אותנטי, אני יכול לברך על כך. אבל אם יאמר שאין זה אותנטי, אומר לו – אמת!”

“אנחנו משחררים את השדים של עצמנו דרך עלילה בדיונית.”

“הסופר הוא מטפל ומטופל בו זמנית.”

“כל שולחן עבודה של סופר הוא גם ספה עקיפה של פסיכולוג.”

“כל כתיבת אמת אינה אלא תרגום זעקות למילים.”

“הספרות ממפה, לנו בני האדם, כמעט את כל מפת החיים.”

“משראתה אותו שב לחיים צחקה בקול והחלה מדברת עמו במין שפה משונה כמו אשכנזית. ריח יסמין נדף מגרונה ומשהרטיבה שוב את מצחו במגבת, הסתכלה בעיניו בעיניה העמוקות.”

“אתה בוודאי אינך מעלה בדעתך, אדון מורדוף, מפני מה התבזיתי לכבודך והרחקתי עד למקום המביש הזה.”

“מאז יבשו העציצים תלתה סבתו את תקוותה במעט הירקות ששתלה בערוגה.”

“קיר נוגע בקיר, דלת בדלת ומבעד לסדקים עולה כמו אז בכייה הנורא של רוחמה.”

“החמסין שעלה מן המדבר הוסיף ורבץ בכבדות על פני גגות הבתים.”

“אלו היו הימים שבהם שבה סבתא לאהוב את סבא.”

“לבסוף הפשירו השמיים ונעשו שלווים.”

“דומה ששמחה זו של הילדים סילקה כל דאגה מלב הבריות.”

“מה שמתאפק בגשם סופו להבשיל בקיץ.”

“תמיד אחזור אל השביל, אל הבתים הנמוכים.”