לי קורזיץ

“אני זוכר שגלשתי במהירות שיא לסירה שעזרה לה. היא הייתה בין עילפון להכרה, נתנו לה מכות שתתעורר, תוך כדי זה הבנתי שתהליך הזינוק שלי התחיל ואני חייב לעזוב אותה. קפצתי חזרה לגלשן ועשיתי את השיוט בתחושה הכי מוזרה שאי פעם התחריתי בה. כל זמן השיוט דאגתי למצבה”

“היא תהיה חסרה לי מאוד וכבר עכשיו היא חסרה לי. בקמפיין הקודם היו לנו הרבה הכנות משותפות והיה משהו בחיבור הזה בינינו שעשה טוב לכל אחד מאיתנו כי יכולנו לעזור האחד לשני. היא עוברת התמודדות מסוימת כיום והלוואי שיום אחד היא תחזור ותראה לכולם את מה שכולנו יודעים עליה. אף אחד לא יכול לדעת מה איתה. היא אדם מופלא שיכול ביום בהיר אחד למצוא כוחות, ללכת על זה ולעשות דברים מדהימים כמו שכבר ראינו. אני בכל מקרה מחכה לראות אותה שוב בים”

“אני לי קורזיץ וקיבלתי את החיים שלי במתנה. הדבר היחיד שאולי כואב לי הוא העובדה שאנחנו, בני האדם, לומדים להעריך את החיים רק אחרי שמשהו נורא כזה קורה לנו, אבל הלו, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.”