אווה ליפסקה

“שיריה הם מאבק מתמיד לשמור על האנושי והאינטימי בבית הכלא הקיומי של ההיסטוריה, הפוליטיקה והיחסים הבין אישיים.”

“משאיר אחריו בית קברות חגיגי.”

“דבר לא הציל אותי. אני חיה.”

“אורות. הבהובים קטנים. בתים עליזים.”

“לא שערתי שצפור תצלצל אלי ותאמר אנו מעופפות יחדו בעולם הזה.”

“האהבה הראשונה יוצאת לחופשי. חגיגה לאוהבים. רכוסים במעיל אחד, בשרוול אחד.”

“קצף בועות. שוב האומנת. תמיד נסחבת אחרי בשירים.”

“הייתה כבר שפה כזאת. לא בטוח שדיברנו בה.”

“מטפסי הרים גלמודים על פסגה שנכבשה.”

“הדיבור מביך אותנו.”

“אנו בוחרים בחופש. מפליגים מן החוף.”

“יום המחרתיים הסקרן מעיף בנו מבט.”