אמיר חצרוני

“את מה שיש לי לתת למולדת נתתי, יש לי תעודות, ואני לא נותן יותר כלום. כרגע הגיעה שעתי לקבל. אני לא רוצה מדינה עם מדיניות סעד מרחיבה כי אני לא אהנה מהשירותים האלה.”

“בכל הקשור במדינה אני מסתכל על הדברים בראייה עסקית. ביזנס נטו: כמה שמתי וכמה אני מקבל, והאם אני ביתרת זכות או חובה.”

“המדינה הזו היא מקום חסר סובלנות, וזה נכון כמעט בכל רמה שהיא. אין פה טיפת סובלנות לחריגים, אלא אם אתה חריג עדרי. זוג הומואים במרכז תל אביב זה בסדר גמור, כי הם כאילו מיעוט. הם בעצם שישים אחוז מהאוכלוסייה שם. אבל אם את משהו באמת שונה ובאמת מיעוט – אין לך סיכוי. את רואה את זה בבית שמש, את רואה את זה באקדמיה, את רואה את זה בעולם העסקים. כולם אוכלים מאותו מסטינג.”

“חוק השבות היה נחוץ על מנת לסייע למיליוני יהודים שנעו כפליטים באירופה או נרדפו בשל מוצאם בארצות ערב. מאז, כל מי שבאמת רצה לעלות לישראל – עלה מזמן, וחוק השבות הפך לקרן נסיעות של עובדי הסוכנות וסידור עבודה לפקידי משרד הקליטה, שמחפשים בנרות ברחבי העולם אנשים שכל קשר תרבותי וחברתי בינם לבינינו מקרי בהחלט, ומתחננים בפניהם שיהגרו לכאן רק בגלל שסבתא שלהם הייתה פעם יהודייה.”