אריך קסטנר

“כשפנה אל ילדים, דיבר איתם בשפתם, שידר טוב־לב ואופטימיות והעלה על נס ערכים הומאניים, ואילו בכתיבתו למבוגרים היה לא פעם מצליף ונשכני, ארסי וחוזה חזות קשה.”

“קסטנר היה סופר שאכפת לו, שדיבר אל ילדים כאל שווים, שחיבב בכתיבתו את העמלים, העניים וקשי היום ושפיתח את גישת 'המעורבות הישירה': תוך כדי הסיפור נהג לפנות אל קוראיו, לשתף אותם בלבטיו, לשאול לעצתם ולעורר אותם לחשוב, להחליט, לנקוט עמדה.”

“כל הטלטלות שעבר קסטנר בחייו לא כיבו בו את הניצוץ הילדי ואת היכולת לספר, גם בגיל מתקדם, סיפור שאין לו ולא כלום עם הרוע, האכזריות והייאוש השולטים בעולם.”

“אריך קסטנר אהב לכתוב הקדמות ואפילו צחק על עצמו שהוא מחשיב את ההקדמה כמעט כמו את הספר.”

“אריך קסטנר אף פעם לא שכח שהיה ילד, ולכן אולי התחבב על ילדים כה רבים בעולם.”

“ללא כובע הייתי רק מלך. וללא כתר הייתי רק אזרח. ואני – השניים גם יחד, ולובש את שניהם, עד אשר תכביד עליי יום אחד העטרת. אז אסיר אותה, אחבוש רק את הכובע על ראשי ואתחיל שוב לצייר תמונות.”

“אם הם לא יגיעו תכף, אזי יגיעו מאוחר יותר או לעולם לא. אפשרות רביעית אינה קיימת.”

“הנשים הן, כידוע, יצורים מלאי חידות, אפילו לגבי אמני הכישוף.”

“אסור להאמין לדברים בצורה עיוורת, אפילו לא לאנשים נחמדים.”

“שום מרובע איננו עגול ושום אם אינה מיותרת.”

“אסור להזדרז בכל דבר שהוא.”

“רב הקוסמים מסרב באופן החלטי ביותר לאחוז בשרביט הקסמים שלו. כרעתי ברך בפניו בתחינה. אפילו הצעתי לו את אוסף הבולים שלי. כלום לא עזר. הוא מסרב.”

“אף אחד לא מעלה בדעתו להשוות אותי לנוצה של בת יענה, או לכרוע ברך בפני או אפילו לקרוא לי מותק. לי מעולם לא קרה דבר כזה. טוב, אין צדק בחיים.”

“אנשים גבוהים הם לאו דווקא אנשים גדולים.”

“מסרו לו ממני דרישת שלום לבבית ואמרו לו שיש בעולם הורים גרושים רבים, וכי בשל כך סובלים ילדים רבים. מסרו לו גם שיש ילדים רבים אחרים שסובלים דווקא מכך שההורים שלהם לא התגרשו!”

“'אני לא יכולה להוריד את האף לכל מי שאני כועסת עליו,' מסבירה לי בקרירות.”

“זה לא אומר לי כלום. אני לא מכיר שמאוכים.”

“זו מחלה מוכרת ונורמלית, קוראים לה גיל הפרחחות.”

“כעונש תיסעי עם המבוגרים. כדי שיהיה לך ברור שאת עוד ילדה.”

“איזה תענוג זה לא לעשות כלום.”