מאיר בנאי

“אני מרגיש הרבה פעמים בגלות, גם פה בישראל. כשאני קורא על שחיתות, על אלימות, על הקצב המטורף שאנחנו חיים בו. אני מסתכל מסביב ואומר: תנו קצת לנשום, תנו לחיות.”

“אנחנו כאילו בעידן של 'אין אלוקים'. שחטו את כל הפרות הקדושות. אבל אם אין אלוקים, והכול מותר, אז מותר גם להאמין באלוקים.”

“המקצוע הזה בכלל לא מתאים לי. תכננתי שאלך ברחוב ואף אחד לא יכיר אותי. זו מעמסה בשבילי, אבל לא יכולתי להתכחש. אתה נולד עם כישרון ואתה לא יכול להגיד לו לא.”

“כשיש לי גיטרה ביד אני מוגן. פעם ניגנתי לחיילים בלבנון והתחילה הפגזה. בלי גיטרה ביד לא יודע איך הייתי מרגיש, היא השריון שלי מאז ומתמיד.”

“כששואלים אותי מי הרב שלי אני עונה: רבי נחמן מברסלב. הוא מלטף אותך, מחבק אותך, מקים אותך בעדינות. אני מרגיש שהוא אומר לי כל פעם מחדש: אתה מה־זה ראוי.”

“היה לי דיסק שלם בלי טקסטים, רק מוזיקה, כי לא מצאתי להגיד. היו לי עשר מנגינות וחיפשתי מילים, איך להעביר את מה שמבעבע בתוכי. והמילים שמצאתי הן של הפיוטים. רבי שלום שבזי, אבן גבירול, אבן עזרא, הם כתבו בשבילי.”

“החזרה שלנו בתשובה היא לא מהפכה ולא מרד, אנחנו חוזרים למחוזות שבהם כבר היינו, האמונה תמיד הייתה שם.”

“אני מוציא עכשיו דיסק תפילה. כולנו מתפללים, וזה טוב. מי לא אומר 'הלוואי ש', 'אני רוצה ש'. כל אדם מתפלל. זה פותח את הלב. פותח את הנשמה.”

“תני לי יד תני לי מקום אצלך בעולם.”

“שוב שואל, אין תשובה.”

“זכרונות, אפלה.”

“הי נכנס לשלוליות ונחטוף מאמא צעקות.”

“עכשיו כמעט חצי שנה שהוא עוד שר אל חלונה.”