דרור וינברג

“לאט־לאט מצאנו את עצמנו עובדים בתחומים שלא חלמנו שנחזור אליהם. חשבנו שהוא מנסה להתעלל בנו בדרך חדשה, מקורית, עד שגילינו שהוא רציני ובאמת חושב שאנחנו מסוגלים. עשינו מבצעים מיוחדים שפלוגות אחרות לא חלמו לעשות, פתאום הפכנו לפלוגה שפונים אליה בכבוד. ובשביל כבוד, כידוע, צריך לעבוד. חצי שנה אחר כך, זמן קצר לפני השחרור שלי, הפלוגה שלנו זכתה במקום ראשון בבוחן פלוגה חטיבתי. פלוגה מסייעת מצטיינת. מי היה מאמין. אני לא האמנתי. דרור כן.”

“בגדוד עשה דרור מהפך. כל מ"פ שגויס לפלוגה בבא"ח חיכה בכיליון עיניים לרגע בו יזכה להצטרף ל'גדוד'. המושגים 'הילדים של דרור' ו'אנחנו כל העולם' הפכו לשם דבר בחטיבת הצנחנים ונטעו בקרב המפקדים בגדוד תחושה ש'אנו טובים יותר מהשאר'.”

“דקות אחדות מאוחר יותר הגיע למקום האירוע מפקד חטיבת חברון אלוף־משנה דרור וינברג. המח"ט, לוחם מנוסה שהרג לא פעם מחבלים בקרבות פנים אל פנים, ירד מהג'יפ מוקדם יותר, אך נפגע תוך כדי תנועה ברגל במרחק של כ־20 מטרים מהמקום שבו התבצרו אנשי הג'יהאד. הוא המשיך להתקדם עוד כמה מטרים ואז סב על עקבותיו, כשגילה שנפגע בחזהו, חזר לאחור מטר או שניים ונפל. גם אחד מחיילי החפ"ק שלו נפצע. וינברג מת מפצעיו כעבור דקות אחדות.”

“תת־אלוף ישראל זיו, מפקד אוגדת עזה, ידוע כמפקד תובעני וקשה במיוחד. דרור ז"ל שימש בעבר קצין האג"מ שלו, בימיו כמח"ט הצנחנים. בבית האבלים הוא אומר השבוע שבדרור מצא איש כלבבו. קצין שידע להרים אליו טלפון ולפרגן, גם אחרי פעולה מוצלחת וגם ברגעים לא קלים, וגם להוכיח אותו בלי חשבון. זיו אומר ששיחות הטלפון של דרור, שאומרים כי הוא אחד המעטים שישראל זיו הקשיב להם, נתנו בו כוח.”

“מנהיג אמיתי הוא מנהיג של 'אחרי', כמו שהיה דרור, ולא קדימה – כאשר אני נשאר מאחור.”

“בעבר שירתתי תחת פיקודו של דרור כמ"מ, קמב"ץ ומ"פ בעת בה דרור שימש כמג"ד בחטיבת הצנחנים. באותה תקופה כונו מספר אנשים 'הילדים של דרור'. זה היה כינויי לקצינים שונים בעלי נורמות גבוהות, לא ממלאיי פקודות, כי אם עומדים במשימות בכל תנאי. כזה היה דרור וכך נהרג. גאה הייתי להיות מילדיו!”

“דרור היה אחד ממפקדי השדה הבולטים בצה"ל, וייעדנו אותו לגדולות. הוא נהרג באופן סמלי במהלך אירוע שמייצג את הדבר שהאמין בו יותר מכול – הגנה על בטחונם של התושבים והאזרחים באזור.”

“להגיד שדרור היה אמיץ זה כמו להגיד על השמש שהיא זורחת, ברור שהיא זורחת ושעכשיו יום. [...] דרור נתן את הכוח – בנו, בפקודים שלו – להיות אמיצים. [...] היה לו גם אומץ לב ציבורי לעמוד על דעתו בכל מקום ומול כל דרג, וגם אומץ לתת גיבוי לפקודים שלו, שלא תמיד היה מגיע להם, מתוך הבנה שהוא שם בשביל לגבות אותם – קודם כול כי הוא המפקד שלהם – בצורה שלא ראיתי אצל שום מפקד אחר. [...] זה בעיניי האומץ של דרור, היכולת שלו לשדר אלינו כמנהיג, כמפקד, את הדרישה להיות אמיצים ולהיות מסוגלים לעבור תקופות קשות ומשברים.”

“כשדרור וינברג ז"ל, מח"ט חברון שנהרג בפיגוע בציר המתפללים, הגיע לפקד על היחידה, הוא ניגש לאלוף הפיקוד ושאל אותו: 'אם אתה רוצה למבצע את חיל האוויר, כמה זמן ייקח להם להתארגן?', והאלוף ענה לו: 'שלושה שבועות'. דרור בלי למצמץ אמר לו שלנו זה ייקח שבוע, וככה היה.”

“'אני שמח לארח אצלנו את אל"מ דרור וינברג, מח"ט יהודה. לא אוכל לספר שבחו בפניו...' ודרור הוסיף, 'וגם לא בפניו.'”

“קשה זה טוב, הדסה. קשה זה תמיד טוב. זה מחייב מחשבה, קביעת סדרי עדיפויות, זה מוציא כוחות שלא חלמת שיש בך.”

“ישנם דברים שצריך לכתוב. לא מספיק רק להגיד.”

“יש לדעת לחנך ולהתחנך ולפעול כך, שבמקום שלא ברור מה לעשות, צריך לדעת להגדיר את ה'מה' ומתוך כך את ה'איך'. מפקדים במרחב העשייה שלהם, על פי מה שהוגדר להם, מחויבים לדעת להגדיר לעצמם, גם באילוצים הקיימים, מה לעשות ובצורה הטובה ביותר. ניתן לעשות כך, חובה לעשות כך, וזה עניינו של המפקד בהקשר זה.”

“חייל דתי צריך להיות מאה אחוז דתי. אבל הוא גם צריך להיות מאה אחוז חייל. חייל דתי מצ'וקמק לא רק פוגע בחיילות שלו, אלא פוגע גם ביראת שמים שלו. אתם מבינים על מה אני מדבר בכלל?”

“דמות המפקד הנה הגדרה סובייקטיבית. לכל חייל יש את המפקד שלו. לכל מפקד יש את הפקוד שלו, ובכל זאת, ישנה 'דמות המפקד'. דמות המפקד הנה מושג כולל, המגלם בתוכו עקרונות בעלי אפיונים ברורים.”

“והעיקר, חברים, בלי תירוצים. בלי סיפורי סבתות ורחמנות עצמית. אצלנו יש כלל: 'אין תירוצים — יש תוצאות'. רק בכיינים מתחבאים מאחורי תירוצים. קשה לי כואב לי בוכה לי. אנחנו בצבא צריכים אנשים חזקים. גיבורים. גיבורים בכוח, גיבורים ברוח. אתם מוזמנים להכין את עצמכם להיות הגיבורים הבאים שלנו. גיבורים רציניים, אנשים עם עוצמה. זה השם של המכינה שלכם, לא?”