שגיא קלב

“יום אחד כשאני עובד כשומר במועדון באורלנדו הגיעה בחורה שעבדה במשרד ממשלתי בעיר. סיפרתי לה שהוויזה שלי עומדת להסתיים והיא הציעה לי להירשם ללימודים באוניברסיטה בפלורידה, למדתי תזונה וחינוך גופני, אבל בסופו של דבר את הלימודים שנתנו לי את מלוא הידע התחלתי שנים אחרי ברפואה פונקציונלית. כאן הלימודים היו בעיקר לצרכי ויזה ולשיפור האנגלית. בינתיים השקעתי בפיתוח הגוף כשעיני נשואות לארנולד שוורצנגר. אמרתי שאם הוא יכול, גם אני.”

“אני לא אומר לאנשים לאן הם צריכים להגיע, כל אחד מגיע למקום שהוא רוצה להגיע אליו ואני מלווה אותו. העיקר שזה יהיה בדרך הבריאה והנכונה. אני לא רוצה שייראו כמוני, אני רוצה שירגישו טוב כמוני. צריך שהבריאות תתפקד כמו שצריך ושהגוף יתפקד כמו שצריך.”

“אין אצלי דבר כזה VIP, אצלי כולם אותו הדבר. אני עורך ראיון עם הלקוחות הפוטנציאליים ואז מחליט אם הם מתאימים לאימון. אם לבן אדם יש הרבה התנגדויות ואני אצטרך להיות שוטר – אני לא אטפל בו, ולא משנה כמה כסף הוא יציע לי.”

“בתעשייה ידעו שאני תמיד מוכן, שברגע שיקראו לי אני מוכן להצטלם, ולכן הייתי בסוג של דיאטה תמידית. אפשר לומר שממש גרתי בחדר כושר בשביל להיות הטוב ביותר. מוסר העבודה שלי זה משהו שבא עוד מישראל, מהבית. גם אז עבדתי תמיד, בלי הפסקה.”

“כשסיימתי את הצבא כל החברים שלי טסו לחו"ל לעבוד, אבל אני לא רציתי לשמוע על לעזוב את הארץ, התחלתי ללמוד בבר אילן כדי להיות מורה לחינוך גופני, ואחרי שנה וחצי של לימודים טסתי עם חבר לטיול של 10 ימים בארצות הברית. כל כך התאהבתי במקום שכשחזרתי לארץ הודעתי לאמא שלי שכשאני מסיים את הסמסטר אני עובר לגור בארצות הברית. וכך עשיתי.”