ימית נוי

“כל צילומי הזוהר שלי נשלחו לבוידעם. אין לי התייחסות מיוחדת לעבר, אבל יש לי תודה עמוקה על כל קושי שעברתי בדרך. מהקושי נבעו שאלות עמוקות, שעכשיו אני מצליחה להשיב עליהן תשובות כנות.”

“אף פעם לא החזקתי משקל בבית, ואני לא יודעת כמה העליתי באותה תקופה. אבל אפשר לומר שהתנפחתי. זו הייתה המרדנות שלי.”

“לא היו לי חסכונות מי יודע מה. בשנות הדוגמנות בזבזתי המון על בגדים ועל כל שהתחשק לי, אבל לא הייתי צריכה הרבה כסף למסע. התחנה הראשונה הייתה נפאל. לא הלכתי לאשרמים. חייתי בטבע. כשמטפסים על הר, המון מחשבות מציפות אותך. כשאת בצריף בגובה 4,000 רגל ומולך הר מושלג ומדהים, את מקבלת את התשובות לקיומך.”

“הייתי אשת שיווק בשח"ל ומכרתי ציוד לספורט, אבל כל הזמן הרגשתי שזה לא זה. עמוק בפנים לא הייתי מרוצה מעצמי. לכאורה הכול היה טוב, התפרנסתי והופעתי כדוגמנית, אבל הדרך עדיין הייתה מעורפלת.”

“בשונה ממלכות יופי אחרות, אני לא חלמתי בילדותי להיות מלכת יופי. רציתי בכלל לעסוק בתרבות הגוף. אחרי ארבע שנות לימודים, ברגע שקיבלתי את התואר בחינוך גופני, הבנתי שאני לא רוצה להיות מורה. אני לא מסתדרת טוב עם מערכות ממוסדות. במערכת סגורה, היצירתיות שלי לא מקבלת ביטוי. אני מאמינה בדברים שאומרת לי הבטן שלי, וכך התחלתי לחפש מסגרת שבה אשלב את הלימודים עם עבודה שתתן לי סיפוק.”

“אני מאמינה שהדברים שעשיתי ועברתי, יקלו עליי להתמודד גם עם שנת המלכות.”

“לא הבנתי מה רוצים ממני.”