יערה שחורי

“לראשונה מזה שנים יש לי חדר עבודה ואני מתרגלת לכתוב בתוכו אבל לא פעם אני מגלה שאני מוכרחה לצאת את דלת הבית כדי לעשות זאת.”

“ספרים אמורים לעזור לנו לחיות, זאת ההגדרה האחרונה ששמעתי מפי אישה חכמה מאוד ואני מאמצת אותה.”

“כל מפגש עם סופר וטקסט כתוב הוא אחר לחלוטין מקודמו ואני לומדת ממי שערך אותי כפי שאני לומדת ממי שאת ספריו אני עורכת.”

“את חושבת שהיית יכולה לשבת לידם. להוות משולש, משפחה. הייתם אוכלים עוגה ומדברים על משהו שמדברים עליו בשלושה.”

“כל הדרכים בקיבוץ עוברות ליד הבית שלכם, אבל לא מובילות אליו. אין שום סיכוי לאנונימיות.”

“אתה יכול לבטוח בי, אומרת כל אחת מכן בלי קול.”

“זה רק יוצר עוינות. אנשים מסתגרים מול הלמה.”

“היא לא הבת שלו אבל הם מסתדרים. נוהגים זה בזה בזהירות קבועה. הוא מחבב אותה והיא כנראה מחבבת אותו. לפעמים יש ביניהם רגעים חמים ואז תורך להיזהר שלא להפריע. את כבר לא לגמרי יודעת מה עובר אצלה בראש על אף שלרגעים נדמה לך שכן.”

“זאת הייתה עיירה של תרנגולות וילדות נעלמות. עיירה שריח של מוות אפף אותה סמיך כמו עשן. היא דמתה דמיון מקרי למקום שגדלתי בו.”

“אנחנו שקועות בעבר כמו בתוך ים, כמו בתוך סיר מלא בחלב.”