דוד כהן (איש חינוך)

“בימים של ועידה, כינוס, סמינריון, הוא המכוון, המנצח. אך את שרביטו מתהדר ברבים לא תראה. רמז לכאן ואות לשם - והמבין יבין. בשעות של מתיחות, משוטטים מבטיו בחרדה. חושש ליציאה מן המסלול, למפריעי-פנים וחוץ. בעדינות ישכך חימה ויפייס נעלבים. עומד בפני תנודות, מאבקים וסכנות לשלימות גוף התנועה. שייך לכלל ובעל קו משלו." ~ אברהם ברוידס, "הברכה”

“שאלתי את עצמי, במה אוכל לשבות את ליבם ? - איתי הן היו האגדות אשר שמעתי וסיפרתי. אני חושב שתשתית האגדות הם בני הנוער העובד, נוער החי במצוקה; אנשי החסידות טוענים כלפי שאני הופך את החסידות לסוציאליזם - והם צודקים.”

“הדבר העיקר בשבילי הוא להשיג את השלום. לו הצלחנו – ואפילו בממדים מצומצמים – זה היה נותן אפשרות לקפיצה לארץ־ישראל השלמה. אך קודם – השלום. הדרך לארץ־ישראל השלמה היא דרך השלום. אך לא ארץ־ישראל השלמה תביא לשלום. העיקרון שלי הוא, שוויתור אינו פסול למען שלום.”

“אני מאמין שארץ־ישראל תיבנה, כאשר בתוכה יהיו תאים סוציאליסטיים חופשיים ומוכרים, שיקרינו על כלל החברה, וכאשר בתוך התאים האלה עצמם תהיה יותר שלמות. אני רוצה, שהנוער כולו יהא מזוהה עם המדינה – גם לא בעת מלחמה.”

“בימינו שונה הטיפול בעוני ובנוער מאשר בשנים עברו. אנחנו ירדנו אל תוך העוני והשתדלנו לעלות יחד איתם, וזה היה טוב. כיום אין הדבר הזה. יש מדריכים, הרוצים מיד להעלות את החבר'ה אליהם. גם ההסתדרות הכללית וגם הסתדרות הנוער העובד לא הצליחו בשנים האחרונות לרדת אל השורש ולהעלות את הנוער.”