מרדכי טמקין

“אנו נסחפים בשירת טמקין אחר שירת טבע רוחשת, כתיבה שיודעת למזג חומר ורוח, אדמה ונפש.”

“לשמור בקנאות על מטבע ידך המיוחד בצלמי, ועל חותם ייחודך הגדול חפצתי!”

“היות עצם בודד ונבדל, השש בבידולו, לא להתערב ולא להתבטל.”

“לא, לא אוכל עוד שאת האימה בדומיה, כעופות אצרח מר בנהי וקול תאניה!”

“שימי נא, ארצי, את ידך האדירה.”

“ובדמדומי הוויה אחרת הננו נפגשים.”

“עטופה דממה כחולה כאי בלב הימים.”

“שטופת זהב ותכלת היא הארץ.”