בן אביגדור

“זה אך עתה החל היום להאיר, עוד צללי לילה לא נגוזו כולם, עוד שכבת האד מכסה את פני הארץ. פני המזרח אדומים עוד מעט והנה קערת־אש תיראה על פני קצות השמיים וקווי־אש חודרים דרך חלון העגלה ומפזזים על פני הקיר אשר ממול החלון. הטבע שב לאט, לאט לתחייה.”

“להגיד לה כי לקחה את לבו גם בהשכלתה גם ביופייה, אבל לא הרהיב עוז הן מורה עני הוא, והיא בת הגביר זילברשטיין ואביה נותן לה עשרת אלפים רובל לנדה.”

“רבות התאבל מיגואל על מות מורו ודוד האהוב; אך אז הכיר כראוי מה היה לו דודו בחיים, וירגש את האבדה הגדולה.”

“ועתה – מה היה נותן במחיר צחוק קסם אחד כזה? מה היה נותן במחיר העיניים השחורות, הגדולות והתמימות ההן? מה היה נותן במחיר המבטים העמוקים והחודרים ההם? האם לא את כל אשר לו נתן בעדם?”

“אז נפתח ראשונה מקור השירה שבנשמתו. אז החל להביע את רגשותיו בשירה. אז שר שירי אהבה לוהטים, סוערים וכבירים.”

“התנועה הלאומית הביאה אתה גם תנועה אנושית אצלנו, – אותה התנועה השואפת לחיים שלמים ומלאים, לחיים יהודיים ואנושיים מורכבים, מפותחים ועשירים, לחיים טבעיים והארמוניים, והיא השתקפה בספרותנו בשאיפה לטבעיות, לאמנות ולחיים מורכבים ומפותחים.”

“הספרות העברית הצעירה הכניסה לנו סופרים בעלי כשרון לעשרות וההצעה שלהם בעבודות ספרותיות גדולה פי עשר על הדרישה. הסופרים העברים החדשים היו יכולים לכלכל בפרי רוחם ספרות גדולה ועשירה – לוא אך נתנו להם התנאים החמריים הדרושים.”