אבו נוואס

“חי נפשי שהכוס לא העירה תשוקתי, רק פני המוזג שימחו את לבי.”

“לו יכולתי לבוא, הייתי בא אלייך זוחל על גחון, או הולך על הראש.”

“כשתכתבי חמדת נפשי, כתבי נא בכנות ובגילוי לב, הרבי שגיאותיך בעת הכתיבה ומחי אותן ברוק לשונך, אך לא באצבעות.”

“לו פרישותך מן העולם הזה הייתה כפרישותך מאיברי, היית ודאי מהלכת על המים, יעלתי.”

“הו, הנשמה, איך התאזרת בסבלנות ונשאת בסבל, האם לא לווית אותי ביום שנפרדו מעליי?”

“הו המשקה אותי כוס מרורים, שהוציאתני מחיי נועם לחיים עכורים.”

“על מה עדינה עקביה מלאים המה לבי אליה באהבים. תמירה היא ויפת קומה, שאלו־נא: מי ראה כמותה?”

“את הלב, הגוף והנשמה ירנינו ארבעה: המים והבוסתן, היין ויפי דיוקן.”

“הרבה חטאין בכל מאודיך כי אל רחום וחנון בפניך.”

“אל תירא מפגעי הזמן והפג דאגותיך ביין אדום עז.”