אורי שגיא

“ובעניין של אורי, אני חושב שדור שלם של מפקדים בגולני יש בו עד היום הפנמה מאוד עמוקה של איכויות שהוא הטביע. בכל הנוגע לדוגמה אישית, למקצועיות ולתעוזה הוא היה המפקד האולטימטיווי.”

“אורי שגיא שימש לי דוגמה למקצועיות. ממנו למדתי לא רק איך עושים דברים אלא גם למה, מעומקי הטכנוטקטיקה ועד לאסטרטגיה.”

“לירושלים יש כל מיני סוגי פתרונות. אבל מי שחושב שאנחנו נוכל להתקיים ולשמר את ירושלים מאוחדת במתכונת החד־צדדית, לא יודע מה הוא סח. הוא לא חי באותה מציאות שאני מבין אותה. מי שמשתמש במנטרות וסיסמאות של עיר שחוברה לה יחדיו, כנראה חי בירושלים אחרת ממה שאני מכיר”

“אני מבין שבהרבה מקומות נצטרך להגיע לפשרה עם שכנינו ועל חלק מהחלום שלנו נצטרך לוותר. דין צומת תפוח הוא לא כמו דינו של קיבוץ דגניה, שבעיני הוא אחד מאבני היסוד של הציונות. אם מנרה תיפול - נכשלנו. אם תיפול חמדיה - נכשלנו. אם לשם לא יבואו בנים ויתיישבו, עם או בלי קשר למכסת המים, עם או בלי קשר לפיצוי בגין שינוי ייעוד הקרקע - גם אז נכשלנו. היישובים האלה, כל היישובים האלה, צריכים לעגן כל יום מחדש את הזכויות שלנו כאן, בארץ הזאת, לאו דווקא כחקלאים, אלא כיהודים וכישראלים.”

“השאלה היא איננה רמת הגולן. תמיד שואלים אותי האם לדעתי צריך לסגת מרמת הגולן תמורת הסכם שלום. לכולם ברור שזה יידרש. גם אני אוהב את רמת הגולן. לחמתי ברמת הגולן. אני חושב שלי ולחברים שלי, ובעיקר לאלה שנהרגו ונפצעו שם, יש זכות מוסרית להביע את דעתנו. הוויכוח הוא לא על רמת הגולן, הוויכוח הוא על ביטחון מדינת ישראל. מה דרוש למדינה. אגיד את זה ככה, בהיעדר הסכם שלום עם סוריה, אסור לוותר כהוא זה, אפילו לא על סנטימטר אחד משטח רמת הגולן. אבל המחיר שיידרש כדי להביא את השלום ואת ההסדר המדיני הוא מחיר כואב”

“זה לא נפל על סוגיית צפון־מזרח הכינרת, למרות שזה מה שכולם טוענים. זה לא נכון. היו פתרונות. צריך היה אחרי ההבנות לשכנע את דעת הקהל. את זה המנהיגים שלנו לא העזו לעשות, או לא הצליחו. ”

“אני מחזור מאי, גולני - לא הצטיינו בכתיבה.”

“מר ברק, טול קורה מבין עיניך. הנח לצה"ל.”

“דובר צה"ל משקר, כהרגלו”

“אם ארז צוקרמן יכול לפקד על אוגדה משוריינת כנראה שהתפקיד הזה איבד כל משמעות”

“אבל אם עלי לתמצת, ולומר מה הדבר הכי חשוב בעיני שאתם איתו תצאו מפה, הייתי מסתפק בצמד מילים - דוגמה אישית!”

“אבא לא זכה לקרוא את 'רומן רוסי' ו'עשיו' של מאיר שלו (יוצא סיירת גולני, שנפצע במהלך שירותו), אך דומני שיכול היה לכתוב ספר משלו אודות המירקם החברתי והחקלאי של ראשוני המתיישבים במושבים, במושבות ובקיבוצים, שסיפקו לנו אתוס כה איכותי עד שהפך למיתוס, שלא בהכרח מעוגן במציאות שאותה אנחנו מכירים היום.”

“ישראל לא התכוננה למבצע הזה. הוא לא נראה כמו מלחמה, אלא כתגובה. מצאנו את עצמנו מנסים לטפל בבעיה מבלי להיות מוכנים לה. הממשלה לא הגדירה מטרות לצבא, למרות שהצבא ניסה. היה פער בלתי ניתן לגישור בין ציפיות הציבור למטרות שהוצבו. היתה אי-הכנה של העורף. הצבא מצא את עצמו לא כשיר, לא מוכן ולא הכיר את השטח. כמעט ונגררנו למלחמה מול מדינה מבלי להיות ערוכים לכך. במקום לטפל באבא של הילד הסורר, מצאנו את עצמנו רצים אחרי הילד – חיזבאללה.”

“מצאנו שהמטה הכללי ביצע שינויים במבנה הצבא בתקופה כה רגישה. צה"ל זקוק לאימון הקמה ואנחנו מתנדבים.”

“אני דורש, כאזרח המדינה, לדעת לאן העגלה הזאת נוסעת. אם אין ברירה, אנחנו נילחם. אבל אם יש ברירה, ואנחנו מחמיצים אותה, לא יסולח.”

“צה"ל צריך אימון הקמה.”

“אלא שאם אין קמח אין תורה, אי אפשר לו לקצין הרצוי בעיני, מבלי שתתקיים בו רמה גבוהה מאוד של מקצועיות. נגמלנו, אני מקווה, מתחושת ה'יהיה בסדר' שבאמצעות רוח היחידה, אומץ הלב והאמונה בלבד אפשר יהיה לעמוד במשימות תוך שמירה מרבית על חיי חיילינו. שהרי המקצוע הצבאי, הוא נרכש ומצטבר ואי-אפשר להידרש אליו רק תוך כדי אמונה בכושר המנהיגות שהיא ככלות הכל אומנות.”

“ראוי שתתקיים בנו הדוגמה האישית. היא התמצית של היכולת להניע את כל האנשים אל מול מה שלעתים הינו בלתי אנושי. לקום ולהסתער, כמו אביך, עם תעצומות נפש, אל מול מה שנחשב בלתי אנושי – האויב שיורה – הוא דבר שאני מגדירו כבלתי אנושי. אם תגידו לי אחרת אומר שעולם המושגים שלכם בלתי אנושי. ובכל זאת אנשים מונעים, קמים ומסתערים, כי בעיניהם אין אלטרנטיבה להסתערות. זה מתקיים בכפר יובל, זה מתקיים במשפחה, זה קיים בגולני ובסיירת גולני תוך שמירה קפדנית על והצנע לכת.”

“רק עם הנחיתה בארץ, שהתקשורת היטיבה לתאר את ההתרגשות העצומה שהיתה כרוכה בה, התחלנו לעכל את משמעות הפעולה. מבחינתי, זו היתה הצהרה ערכית שצה"ל יעשה כל אשר לאל ידו כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל, הצהרת הערכה רבה מאוד לכושר המודיעיני שאיפשר מבצע כזה בזמן כה קצר וליכולת הביצוע המוטסת של חיל האוויר. אשר לנו, האנשים שעל הקרקע, דומה כי הוטלו עלינו מבצעים קשים ומסובכים יותר בעבר. אל יובן מדברי שאני מקל-ראש או מזלזל במבצע אנטבה, ברם יכולת ביצוע מורכבת נדרשה כבר בעבר, ולא היתה טעונה הוכחה.”

“בינתיים נוצרה דינמיקה, שתוך שעות ספורות הובילה לריכוז כוח שלנו יחד עם כוח הצנחנים וכוח סיירת מטכ"ל. עם הנעת נוהל הקרב הגיע שעתו היפה של צה"ל, שתמיד ידע להתכנס תחת מטרה מוגדרת ולהפיק מעצמו את המירב. הפקודות, התדריכים, התרגילים על מודל הביאו, תוך שעות ספורות ממש, להרגשה שאפשר יהיה לבצע את המשימה.”