תומי יואל

“ראיתי ילדים כלואים בתוך עצמם. אמרתי לעצמי שאני צריכה למצוא דרך להגיד להם: 'תסמכו עלינו. תראו את עצמכם. תסכימו לצאת החוצה'. אני אף פעם לא מרגישה 'הצלחתי': אני מרגישה 'הצלחנו'.”

“הוקסמתי וסוחררתי מהעולם הזה, בבית הספר תמיד אהבתי לשחק ולשיר, וגם הייתי טיפוס מאוד אמנותי. אחרי שנכנסתי לתחום, החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות, והלכתי ללמוד בבית צבי.”

“עד אז מאוד אהבתי את השם הזה, ובצבא קצתי בו. אני חושבת שגם היה לי רצון לעשות שינוי.”

“אני מעריכה שאם לא הייתי מממשת את החלום להיות שחקנית, הייתי נשארת עם תחושה של פספוס, של 'יכולתי להיות'. אז אני הייתי, אבל הרגשתי שלא בשביל זה אני פה. גם הרגשתי שזה מפנה את המבט שלי פנימה במובן לא טוב, שזה מצמצם אותי. הלכתי למקום אחר.”