ששי קשת

“אמנים בדרך כלל עסוקים רק בעצמם. זאת בעיה במדינה כמו שלנו, שבה המלחמה על התרבות לא מסתיימת לעולם. תקציב התרבות פה הוא חרפה, אין לו אח ורע בעולם. האמנים נמצאים בתחתית שרשרת המזון הישראלית. אמנות זה דבר שיפה להתהדר ולהתקשט בו, אבל תמיד יש דברים יותר חשובים. כשהקמתי את איגוד אמני ישראל (אמ"י) עם אילי גורליצקי ושלמה ארצי, לא היו פה בכלל סטנדרטים להעסקה ופנסיות והגנה. היום המצב השתפר, ופתאום לכל האמנים יש פמליות. אני רק מקווה שהם דואגים להם בדרך ולא רק גונבים אותם.”

“אנחנו לא מדינה שבנויה למחזות זמר. פשוט אין כאן מספיק קהל, וחבל, כי אני מת על Musicals. בעיני הם האמנות הנשגבת ביותר: אתה גם שר, גם רוקד וגם משחק. תמיד אומרים לי שיכולתי להיות Star (כוכב) ענק בברודוויי. אני אדם ריאלי, ולכבוש את אמריקה נראה לי קצת מופרך, אבל אני בכל זאת מעדיף שיגידו מה יכולתי להיות מאשר מה לא.”

“כשאני רוצה להירגע אני חולם על תמונות מהקיבוץ, על החברים ושבילי הקיבוץ, זה רומנטי.”

“ממש לא קל להופיע כל ערב בסגנון שונה, אבל אני כבר משופשף, פיתחתי מיומנות. גם החיים לא פשוטים. חלומות ושאיפות זה הסם שמניע אותנו ואני מקווה שתמיד תהיה לי תשוקה ליהנות מהחיים.”

“יש לי אכזבות, אבל אני טיפוס שלא נותן מקום למה שאין לי. אני לא אומר 'למה לא עשיתי את זה', אני לא מסתכל אחורה בזעם, רק קדימה.”

“צריך במקצוע הזה כישרון, אופי מיוחד – והרבה מזל. אם הייתי חוזר היום לילד או לנער שהייתי, אני לא חושב שהוא היה מאמין שהגעתי לאן שהגעתי.”

“אנונימיות יכולה להיות מבורכת, זה נכון, אבל מכיוון שאוהבים אותנו, זה נעים לנו. זה כבר בטבע שלנו להיות מוכרים.”

“יונה ואני – אנחנו הפקה משולבת. שנינו אמנים, ואנחנו זן נכחד לגמרי של זוג, אבל אנחנו בני אדם מסוג מסוים. אנחנו משלימים זה את זה, יונה היא אשת החזון ואני איש המעשה.”

“אין דבר שמעליב אותי יותר מלהיקרא 'סלב'. אני זמר, שחקן, רקדן ואמן מבצע, לא מישהו שרוצה להיות סתם מפורסם. היום כולם רוצים להיות סלבס. חלקי לא עימם.”