ישראל בר-כוכב

“מספר לספר מפתח בר־כוכב את עוצמת הניסיון המתמיד שלו להגיע עד הטמיר, עד הנעלם, עד למה שאין מילים לתארו.”

“[שיריו] מבטאים קשת רחבה של דימויים ואסוציאציות מהטבע ומתרבויות שונות, בהווה ובעבר. לא תמיד הם קלים להבנה, ודורשים מאמץ והתרכזות – דווקא זוהי גדולתם.”

“אחד המעודנים והמעניינים במשוררינו ואני קורא את שיריו שנים, מופתע מכישרונו השירי, מהדיוק בלשונו ומהרעננות והמקוריות של שפתו.”

“תרם לשירה העברית קורפוס שירים לירי רומנטי, מעודן אך ססגוני.”

“השירה אוהבת את העדר הזהות / השירה אוהבת את החגיגה / טנטלוס הוא המשורר הראשון.”

“אדון הנחמות / אדון הצדק והאמת / אדון, אולי תעזור לי.”

“ברמת יצחק כל מראות העולם, מאורות קולנוע לילי אל צינוק הממתקים של יורם. ריח תפוזים ויסמין, דקלים קרחים.”

“לבעלי מחשבה ישירה ניתנו הנדסה, פיזיקה... לבעלי העיניים החדות ניתנו הציד, המלחמות ולקצרי הרואים העירום והתמים ניתנה השירה.”

“מצלצלת מנהלת הסניף: 'מר בר-כוכב אתה במינוס'... מה את דואגת, כל זהב הימים לפנינו, ספרים, שירים ומוזיקה, עושר גדול בעינינו.”

“אז הפליאה חבצלת החוף, לימוני שרד נהרו מבעד לזכוכית החרף ואפשר היה לנשם לרוחה.”

“אני מקשיב לציפורים / לקריאתן העצית / לירקותן / ציפור היא המשכו המאושר של הענף.”

“הוא יושב בחדרים רוכן על נייר ומילים, לש בחומר השותק, מדבר את שיריו.”

“כשהמורה המת שב לחצצר בקולו החדגוני את אמיתות החיים: 'חכו חכו עוד תראו!' וככלות הזמן אכן ראינו.”

“היו לך עיניים כחולות כשמי הילדות שלי, של שער חטים וזהב, לחיים סמוקות כענבי מוסקט וקול רך.”

“אפילו שהוא מת הוא עוד קם לכלות בי את זעמו, אני כרגיל נמלט לגן הפתוח ומביט אל החלון כאילו כלום.”

“השכנים נמשכו אל צעקות האלמנה להשתתף בשמחת הנשארים.”

“חדשות על כל גבעה רעננה בעיתוני היום והלילה. מחשבים אוגרים מידע אבל שיער הראש מכסיף.”

“עיר החלב של הנערה האנגלייה מעל בית הקפה בכיכר לסטר. השמים מתעננים. אושר הגשם קרב.”

“אבי, אבי, גם כשהעמדת מגדלי שמירה, גדרות תיל סביב עורך, רציתי לקרוב אליך.”

“השירה אוהבת את פחד המוות / השירה אוהבת את ההיסוס / השירה אוהבת את המבוכה.”