יונתן ברג

“אני חושב שהפרוזה היא תמונת מראה של הפרק האידאולוגי מדי של התרבות והחברה בישראל, ועכשיו יש איזו תנועה אל האישי, האינטימי, אל האוניברסלי במקום אל הלאומי. יש איזו הבנה אצל האנשים שהם צריכים לסדר להם ארבע אמות מוגנות משלהם. ואת זה השירה נותנת. את האפשרות לבנות מקום אינטימי, שקט, מקום של השתאות, פקפוק, הרהור.”

“אני לא יכול שלא להתייחס לשירה כאל מסע רוחני. מי שמעקר שירה מהפן הרליגיוזי שלה לא באמת מבין מהי שירה.”

“מי שלא מבין שבישראל מסתובבים מאות אלפי גברים בדרגות של פגיעה נפשית חמורה מהצבא פשוט עוצם את עיניו.”

“הופכת הזרות לכפולה, גם, כמובן, במקום הגלות, שם אתה לא מובן לסביבה והסביבה אינה מובנת לך - אך גם בשובך אתה זר, גולה פעם שנייה מול שינויי הזמן והשפה ומול הניכור והמרחק מאלו שנותרו מאחור.”

“מי שהוא נווד בעצם נשען על כל ההיסטוריה, לא על חלק ממנה. הוא יכול להיות על־זמני, על־טריטוריאלי.”

“אני לא יכול להסתפק בצורה אחת של עבודת נפש. יש איזו רבגוניות בסיסית בנפש שלי.”

“כל אידאולוגיה שנהפכת למשהו טוטאלי כל כך מכסה על הקיום עצמו, על האדם.”

“אין הבדל אם נעשה זאת בעדינות ובחוכמה.”

“משרטט לבד את ניצחון הבדידות.”

“ימים דוהרים מעבר לגופנו.”

“בתי מלון שאנו קוראים גוף.”

“יותר מדי זכרונות היו שם, באגף המלנכולי. לא היה להם פנאי להוה, להתרוח בתוכו, לגיס ידידות עבורו.”

“הוא מוצא בהירות, בתוכה שלוה. שותק ורחוק מבני דורו.”

“יושב באולם, רושם לעצמך הערות, אחר כך הקפה וההרהור.”

“לאמונה עדיפה עיר זרה. הגעגוע למרחק, הגעגוע לשוב.”

“בלתי מובנים לעצמנו. מנענעים את פעמון האני בהתרגשות.”

“נותר הלהט להתקרב, לדעת דבר מתוך דבר אחר.”

“להליכה השקטה ברחובות הארכים של האני.”

“שטח הפקר קצר של נואשות וגעגוע.”

“הנדודים הפכו ברגע למולדת.”