ענבל רובינשטיין

“הקלות בה מבקשות הרשויות לפגוע בחירותם של מי שסיימו לרצות את עונשם ושוחררו ממאסרם – מקוממת, במיוחד לאור העובדה שהן אינן עושות כמעט דבר לטפל באסירים אלה במהלך שנות המאסר הארוכות.”

“אני לא מדברת על מי שמייצג את אנשי הצווארון הלבן, שבסדר, נו, אם משקיעים 400,000 דולר בתיק, אז הסנגור הוא מצוין, אין מה לדבר. אני מדברת על איכות הייצוג של המסה הגדולה, שהייתה די ירודה. הסנגוריה עשתה שני דברים: היא הכניסה המון 'דם טרי' לשוק ולאט־לאט עורכי הדין הגרועים נדחקו ממנו, והיא העלתה את הסטנדרטים של הייצוג.”

“סנגוריה, בגלל שהיא נגד המדינה, צריכה להיות מאוד אנטי ממסדית, מאוד פרטית. האופי צריך להיות כזה שאדם יבוא למשרד פרטי, ולא יבוא לבניין ממשלתי ויחשוש. אני לא מוכנה שמשרדי הסנגוריה, בשום מקום בארץ, יהיו בקרבת מקום למשרדי הפרקליטות, למרות שמשרד המשפטים מאוד רוצה את זה.”

“רוב הנאשמים שלנו לא מיוצגים על סמך מצבם הכלכלי. מטבע הדברים, אנשים אמידים הולכים לסנגורים פרטיים, כמו שאנשים אמידים לוקחים רופא פרטי ולא הולכים לרופא של קופת חולים, אבל בעיקרון לסנגוריה יש תפקיד חוקתי, לא תפקיד סוציאלי: התפיסה היא שאם המדינה מעמידה לדין אדם, מחובתה לתת לו אפשרות להתגונן.”