אקי אבני

“אני מסתכל על החצי המלא של הכוס בחיים שלי. אני מרגיש מבורך ובר מזל. מסתכל על הילדים ועל אשתי ואומר לעצמי שזכיתי.”

“הגוף שלי זה המפעל שלי, ואני חייב לתחזק אותו.”

“האבהות מרגשת אותי.”

“בארץ יש אנשי מקצוע מדהימים אבל יש הבדל בפינוקים. בארץ אף פעם אין שירותים, אף פעם אין חדר הלבשה. זה לא נעים, ואני מקווה שזה ישתנה כי זה קצת נמאס להתלבש באמצע הרחוב, ללכת לבית הקפה ממול ולבקש 'סליחה, אפשר אולי להתלבש אצלכם?' אני גם חושב שזה מגוחך.”

“אין פה בארץ שום דבר משמעותי. אין יצירות פורצות דרך. אבל אנחנו בדרך. לקח זמן לקולנוע להתנתק מז'אנר הבורקס והנוסטלגיה.”

“מעולם לא נכנעתי לבינוניות, לפשרה או לנוחות שהמקצוע הזה מציע. אם הייתי נכנע לפינוק, הייתי נשאר בישראל והיה נורא כיף. הייתי זוכה בעוד ארבעה אוסקרים והחשבון בנק שלי היה הרבה יותר מלא והייתי ממשיך ללכת ברחוב ואנשים היו אומרים לי מילים חמות והייתי עושה עוד סדרה טובה, ועוד סרט טוב. אבל רציתי לגדול. אני עדיין רוצה לגדול.”

“הבנתי שיש לי הזדמנות להיות מודל של גיבורים שבדמם נלחמים על המדינה. הייתה סצנה בה המפקדים יושבים לשולחן ואני בראש וכל אחד מעביר דיווח על החיילים. פתאום אתה מבין שהמ"פ הוא הכול. אבא, אמא, דוד, מפקד. פתאום הבנתי את התפקיד ואז הוא יורד למולקולות שלך ולדמות יש חיים משל עצמה. הבנתי את האחריות שלי למפקדים הצבאיים במדינת ישראל." ~ על הסדרה "טירונות”

“לא התפתיתי אף פעם לעשות Soap opera... אין בישראל תוכנית אירוח או סדרת סבון או שעשועון שלא פנו אליי ראשון – כי אני חושב שזה בינוני וזו סכנה גדולה מאוד לשחקנים. זה משריש בך בינוניות והרבה שחקנים טובים בישראל הלכו לשם.”

“אני לא שחקן שיכול לעבוד עם כל במאי. אני מאוד מאתגר את עצמי, מעבר למקסימום, וככה אני רוצה גם לאתגר את הבמאי שאיתי.”

“יש מקום שאתה לא צריך לייצר תקשורת כדי שתהיה מעניין, כי יש מאחורייך כל כך הרבה רקורד ועשייה שזה מדבר בעד עצמו.”