אריה אליאס

“הציבור אוהב את אריה. כי הוא סך הכול שחקן ואיש נשמה אמיתי. הספר התקבל בהרבה התלהבות ואנשים יאהבו אותו ולא מעט עולי עיראק יתרפקו עליו. אני חושב שאנשים יוכלו להתחבר דרך הספר לעידן שלפני הגעת המחשב. אריה משתמש בהרבה ערכים כמו כבוד ואחרים שקצת נעלמו לאחרונה. לדעתי זהו ספר חובה לתוכנית החינוך של משרד החינוך. אם אנחנו למדנו את שלום עליכם אז זו התשובה הישראלית של העולם שלנו. חשוב להביא את הדרך בה הוא ראה את השכונה בבבגדאד ואת הדרך בה למדו תיאטרון בעיראק לציבור כולו.”

“אריה אליאס כותב בסגנון המעשיה הפלסטינית 'החורפאיה' עם פ' דגושה כפי שכתב עליה אמיל חביבי. הוא מספר את המעשיות על בגדאד וצירים היסטוריים וסוציולוגיים נמתחים אל העבר. ההווה המביט אל העבר, משאיר לנו גם אפשרות לעתיד 'אחר'. הדמויות של אליאס שמקבלות לעתים את שמן מהמקצוע שלהן מתכתבות עם 'הטרילוגיה הקהירית' של זוכה פרס נובל הסופר המצרי נגיב מחפוז שגם התחקה אחר דמויות אלה וגורלן. אריה אליאס מאוהב בדמויות השוליים ומתחקה אחריהן בדיוק רב.”

“בכלא גיליתי שהשחקנים ידעו ללמוד את הטקסט בצורה הכי מהירה. אתה נותן להם טקסט והופ הם לומדים אותו בעל פה. ככה אין להם מה לעשות בתוך התא. כן, הכלא היה ברובו מזרחי ושאלתי את עצמי לא פעם (בצחוק) איך זה שלא קיימים אשכנזים פושעים. אתה יודע לא היו קיימים ככה פושעים בבגדאד. התיאטרון יכול לעזור המון. הוא מפיג מתחים ויוצר תקשורת. רק חבל שהעיתונאים לא ידעו לכתוב על העבודה המופלאה שעשינו עם האסירים. אתה יודע העלינו מחזות כמו 'נאסר א-דין' (עממי) ו'בדרך לנמל ארקוט' ועוד.”

“מה שקרה דומה ליחס שאמנות המשחק שלי קיבלה. כי לא האמינו למשל שיש שחקן בבגדד. אבל כששיחקתי בערבית את דמותו של שיילוק (מהמחזה 'הסוחר מוונציה') אל מול יגאל אלון הוא הכיר באיכות המשחק שלי. ואחר כך באו הסרטים שלי אחד אחרי השני. והאנשים החלו להכיר אותי וזה נתן לי דחיפה. יוסף שלחין (במאי הסרט 'הילד מעבר לרחוב(וצ)') היה לוקח את הסרט שעשינו ממקום למקום. ואין תלמיד משנות השישים שלא ראה את הסרט ובכה. וכולם שאלו מי זה שחקן האופי הזה. ואחר כך הגיע הסרט 'קזבלן' (1973) בבימויו של מנחם גולן.”

“היינו קבוצה של שלושה חיילים שהוצבו בבאר טוביה. הוצבנו שם מטעם המודיעין אבל לא היו לנו אמצעי האזנה. אילתרנו אנטנות מצינורות מים כדי להאזין לאויב המצרי. התושבים בבאר טוביה שהתיידדו אתנו, לא ידעו מה המשימה שלנו ואנחנו לא סיפרנו להם. שמענו את השיחות של המצרים ברשת הקשר, והעברנו את תוכנן אל המפקדים. כמו כן היינו מדווחים על תנועת כוחות האויב ומעבירים את ההתרעות הלאה.”

“אני מרגיש שהגשמתי את החלום הזה של להיות שחקן. זו הייתה קריירה קשה מאוד. השפה, המבטא, מאיפה אתה בא, כל אלה השפיעו בבירור על האם תתקבל או לא. אני מרגיש שהיה לי קשה יותר בגלל הדברים האלה. אבל אחר כך זה נפתח. אני עמדתי בדלת וחיכיתי לתפקיד שמתאים לי, וכשהוא הגיע היה בסדר. אני הייתי בשורה הראשונה – אמרתי להם שלום, אני כאן, ובסוף אהבו אותי מאוד.”

“אני מספר סיפור כמו טרובאדור לקהל של האנשים והסיפור קולח. אני חי את הסיפור. כמו המשוררים שהיו מספרים לנו סיפורים בבגדאד.”