ענת עינהר

“סיפוריה של עינהר מתאפיינים בנוקשות צברית חמה ומקומית, הייתי אומר אפילו קרתנית, העלולה במוקדם או במאוחר להיגרר לאלימות של ממש, והם רוויים סמליות סמויה.”

“קרה משהו קצת אמריקאי לחברה פה; המין הוא מצד אחד נורא מוחצן ומשומש וממוסחר, ומצד שני, מין הוא דבר שצריך להתייחס אליו בחשדנות. מיניות אף פעם לא נתפסת פה כדבר נורמלי.”

“באופן כללי, אני לא בנאדם מצפוני, וקשה לי לפתח עמדה מצפונית כלפי גברים בהקשר כזה. לא הרגשתי את הזעם הקדוש כלפי לאור, וניסיתי להבין מה לא בסדר אצלי. כנראה יש לי בעיה עם כל מועדון, על אחת כמה וכמה כשזה מועדון צדקני כזה.”

“הדור של ההורים שלי חי חיים עם המון מעברים ודרמה, והשאיפה של ההורים שלי הייתה שהחיים שלי יהיו כמה שיותר מוגנים ויציבים.”

“כשקראתי ספרים של יהושע קנז ויובל שמעוני, לא יודעת אם 'התאהבתי' זאת המילה, אבל הערצתי את הכתיבה שלהם, וגם לי היה קשה להסתפק בעולם הספרותי־מילולי. אני מבינה את הרצון לכבוש את מי שברא את המילים.”

“אני אסירת תודה לתרבות האמריקאית, שמשאבים רבים שלה מוקדשים לשימוח הלב.”

“אנשים שמקדשים את הבסדריות מוציאים ממני את הרע שבי.”

“מחפשת פה ומחפשת שם עד שמוצאת את ישי שישן במיטה שלה.”

“עכשיו צהריים, השמש דוגרת על הארץ כמו תרנגולת שמנה, אבל מתחיל להיות קריר.”

“ירח מלא ניבט מבעד לשריגי ענפים דקים כמו שד שקורץ מחולצה שקופה.”

“יום אחד, הוא קיווה, יהיה מורגל לגמרי בגסויות האלה, שצצות מפיה כמו קריצות עיניים מגונות, ושוב לא ישגיח בהן.”

“הנער מעורר בו חיבה עצורה, מתביישת בעצמה, מין התרפקות על משהו שטרם התחולל.”

“ברגעים האלה היו עזובים לנפשם, נתונים כל אחד בבדידות זמנית, ובה־בעת זכורים היטב זה לזה.”