אלכס אפשטיין (סופר)

“זה שני רובוטים – ולמה הם מחזיקים ידיים? – כי הם חברים. אבל גם כדי להיטען.”

“הוא הצמיד את הקונכייה לאוזנו. 'מה אתה שומע בפנים,' שאלתי. 'ים קטן'.”

“היה היה איש אחד שהייתה לו חברה דמיונית.”

“לא יעזרו כל מנועי התרגום שבעולם: איננו מבינים זו את זה.”

“מאושרת מהסיבה הפשוטה שהיא יכולה לדמיין שיש לה חיים אחרים.”

“אין לך תנופה פראית יותר מתנופת הזמן.”

“קולו היה זר לו, אבל הוא עשה כמיטב יכולתו שלא יישבר כשפתח את דלת הדירה במפתח שמצא בכיס מעילו ואמר: 'הגעתי' – לרגע דמיין בתקווה שלא התגשמה שאין שם איש, ותהיה לו עוד שהות להכירם – 'זה אני'.”

“הוא מעולם לא סיפר לה שהתעורר פעם מעל האוקיינוס בלי שמץ של זיכרון מיהו.”

“הסיפורים שלי בדרך כלל מוקפים בהמון שוליים לבנים. תמיד יש מתח בין מה שניסיתי לספר לבין מה שמתרחש סביב השוליים הריקים האלה, וכאן הקורא נכנס לתמונה. הדמיון של הקורא והידע התדמיתי שאיתו הוא מגיע לסיפור, משלימים את השאר.”

“לקח לי המון זמן למצוא את הקול האמיתי שלי. הוא נגלה לי בסיפורים קצרים מאוד, שכתובים בכמה שפחות מילים. והן מצליחות, לפחות בעיני, ללכוד תנועה רגשית בין שני אנשים, שאולי מספרת סיפור יותר גדול, בעיקר בזכות מה שלא נכתב בו.”