גדעון אוברזון

“אני חושב שהאופנה הישראלית מתפתחת בדומה לקולינריה המקומית. יש כאן אוכל ברמה גבוהה – מרמת חומרי הגלם ועד האסתטיקה על הצלחת. גם האדריכלות פה מצוינת. בכלל, יש פה התפתחות אסתטית מדהימה. אני, כמה שאני אולי לא ידוע כפטריוט, מאוד אוהב את המדינה שלי. אף אחד לא יוציא אותי מכאן.”

“אנחנו לא מוכרים שמלה ב־400 שקל שצריך לשכפל אותה במאות עותקים. הסוד הוא להביא ללקוח מוצר טוב.”

“האופנה המיובאת סיפקה מוצרים איכותיים במחירים זולים יותר מאלה של המקומית, והתוצאה הייתה שהאופנה הישראלית ירדה לטמיון – חוץ מכמה מוהיקנים אחרונים שזכו להצלחה מקומית, ועברו את כל התקופות הקשות, את כל העליות והמורדות.”

“ניסיתי לייצא את הבגדים בעיצובי ולא הצלחתי – זה יקר מדי, גם לי וגם ללקוח, ואני לא מרוויח. כך נולד החיבור שלי לבגדי הים. חשבתי על הדרך שבה אוכל לייצא ובכל זאת להרוויח, ואחת הדרכים הייתה לחסוך בבד. ככה הגעתי למשולש הזה, בגד הים, שבו יש באמת הכי פחות בד.”

“הוריי תמיד ריחפו מעל, ניהלו אותי, אף שלא כל כך היה בינינו דיאלוג. בסופו של דבר, מבחינה מקצועית הם כנראה עשו את הדבר הנכון בשבילי.”

“זהו אחד הענפים הכי מסובכים בתחום האופנה. ראשית, בגד הים הוא פריט משמעותי מאוד, שכן אתה נותר עירום לגמרי בחוף הים בלעדיו, בנוסף, קשה מאוד לעצב בגד ים שימלא את כל הפונקציות של חופש תנועה אמיתי, תוך שמירה על צורתו המקורית במגע עם מים.”