אסתר קל

“כל כך מוקדם נעשה מאוחר, בחורף...”

“עשרה ציירים ציירו את העץ שממול, עשרה ציירים, עשרה עצים – כל אחד והעץ שלו, כל אחד והאמת שלו.”

“דעתך על עצמך חשובה לא פחות מדעת זולתך עליך. שהרי כולנו שווים, לא?”

“לא בשקיעה, לא בזריחה, לא במראה הים הזוהר – היופי הוא בלבנו פנימה, לא בשום מקום אחר...”

“אנחנו יכולים לראות אם נעלו של ידידנו יפה, ואם היא הולמת אותו; רק הוא ידע איפה היא לוחצת לו. נאמין.”

“יש דברים שאי אפשר למהר ולעשות. למשל – לישון, למשל – להרות ילד...”

“מה יותר טוב: קיץ או חורף? אביב או סתיו? יום או לילה? האמת היא כי טוב, כאשר טוב...”

“רוב הדלתות שמנסים לפרוץ – הן פתוחות. כדאי פשוט להסתכל קודם...”

“נתתי לו את הדבר הכי יקר שיש לי – את זמני.”

“ניצחת – אז מה?”

“אנחנו חולמים: יהיה לנו בית ואוטו וגן וסירה וחוץ לארץ – ואנחנו מאושרים כל היום רק משום שנהג האוטובוס חייך אלינו הבוקר...”

“קשה יותר להיות אורח – עזרו לו.”

“כדאי לזכור: לכל אחד שאנחנו כועסים עליו, שונאים אותו, מחרפים אותו – יש אמא אוהבת...”

“לתת כמו הפרחים, מפיצים ריח לכולם: בלי חשבונות, בלי תמורה, סתם משום שהם פרחים.”