אהרון חליוה

“מסורת הגדוד עברה בין מפקדים רבים, ממוטה גור לאבי בלוט. אנשים מתחלפים אך רוח מייסדיו איננה משתנה. בטח לא כזו המושתתת על ערכים של מדינה צעירה. אין יום דומה למשנהו בגדוד, אך הערכים ברורים ויציבים. אומנם הצבא התפתח מאז שסיימתם את תפקידכם בגדוד, אך בהיבט המהותי, של יחסי מפקד-פקוד, עזרה לחייל, הקריאה הנצחית 'אחרי' - כאן תרגישו בבית. כאילו רק יצאתם לרגע ושבתם. בעופרת יצוקה הוכיחו לוחמי הגדוד שהם אכפתיים, מתנדבים, מהירי החלטה ונחושים. כך שיש לכם על מי לסמוך.”

“יש אנשים שסיימו את השירות בלי היתקלות, לי הגורל הועיד להיות במקומות שקורים דברים.”

“הודיעו לי שאני חוזר להיות מפקד מחלקת מרגמות – מה ששימח אותי מאוד, בעיקר בגלל האתגר. והחוויה הפיקודית הראשונה שאני זוכר זה שהתלבטתי אם לרתק חייל או לא, לאחר שהתרשל בפעילות מבצעית כשהוריד אפוד בזמן מארב. בסופו של דבר החלטתי לרתק אותו למשך הרבה מאוד זמן. פחות מחודש אחרי שסיימתי את קורס הקצינים, כבר נלחמתי עם המחלקה שלי במיידון שבלבנון. פשטנו על בסיס מחבלים, ואני איבדתי את החייל שלי, סמל מרקו ברנשטיין, ואת מפקד הפלוגה שלי, ציון מזרחי.”

“בשבועות הראשונים לקורס לא הייתי בטוח שאשאר ואשרוד פה. באתי מפלוגה מסייעת, שם היתה אווירה שונה ממה שיש בבית-הספר לקצינים - לא בדיוק משמעת צבאית אמיתית”

“עוד משהו שהשפיע עלי בתקופה ההיא, זו אותה פעם שנתבקשתי להכין שיעור מורשת קרב על כיבוש החרמון. רק אז הבנתי כמה חשוב להכיר קרבות מהעבר, וזו היתה חוויה משמעותית בשבילי גם בגלל המפגש הראשוני עם הרבה חטיבות שונות, אחרות, שקיימות בצה"ל.”

“יש עוד כמה אירועים שאני זוכר מהתקופה שלי כצוער בבה"ד, למשל ניווט לאורך ארבעים קילומטרים במכתש רמון, שהיה למעשה בוחן התגיות, שבסופו קיבלתי את התגית הרחבה שחולקה אז לחניכי הבה"ד. זיכרון אחר שלי מהתקופה ההיא קשור בתרגיל שאני זוכר לפרטי פרטים ושעשיתי כמפקד מחלקה מתרגל בנחל צין. היום, כשאני מסתובב באותו נחל בדיוק, הפעם כמפקד הבה"ד, אני נזכר בתרגיל שעשיתי בזמנו.”

“אני זוכר את המפגש שלי עם רנ"ג טאיטו גם כצוער וגם כמ"פ בבה"ד, אבל מה שייחקק בראשי זאת העובדה שהוא לימד אותי, בזמן שהייתי מפקד פלוגה בבסיס, איך לצחצח נעליים כמו שצריך.”

“אני זוכר שבאותו הזמן היתה לנו האפשרות לעזוב את חטיבת הצנחנים ולעבור ליחידת דובדבן. שאול מופז - אז המח"ט - קרא לי ולעוד חבר'ה לשיחה והסביר לנו, אם אפשר לומר בצורה עדינה, שכדאי לנו מאוד לצאת לקורס קצינים. ככה למעשה הגעתי לבה"ד 1.”

“הגעתי לבית-הספר לקצינים בנובמבר 87', היישר ממחלקת הסיור של הפלוגה המסייעת בגדוד 202. אחרי שיצאתי לקורס מ"כים והוספתי לשרת בפלוגה, והחלטתי לצאת לקצונה כי ידעתי שזה עניין חשוב מאוד לאבא שלי ז"ל.”

“מי שיש לו הנתונים לצאת לקורס קצינים, והמפקדים שלו חושבים שהוא ראוי לכך אבל אינו מתנדב – הוא בעיניי פושע כי במצבה של המדינה להיות קצין אינה בחירה אלא חובה.”

“בחוץ מתחוללת מלחמה ויש סיכוי שחלק מכם תשובו הביתה בארון עטוף בדגל ישראל. אם לא הבנתם – התכוונתי לארון מתים.”