חואן רמון חימנס

“אם נותנים לך דף ששורות שולטות בו, כתוב נגד הכיוון.”

“יורד גשם. היום לא נצא לשדה. זה יום שנועד להתבוננות. ראה איך זורמים המים במרזבי הגגות. ראה איך מתנקים עצי השיטה, אף שכבר השחירו עודם זהובים קמעה; איך סירת הילדים מפליגה שוב בתעלת הניקוז, אחרי שאתמול נעצרה בין העשבים. הסתכל עכשיו, באור השמש הרגעית והקלושה, כמה יפה הקשת שיוצאת מהכנסייה וגוועת בנצנוץ מטושטש לצידנו.”

“מבלי משים תחבנו את ידינו לכיסינו, והמצח חש משב רוח קל של צל רענן, כמו זה שמרגישים כאשר נכנסים לחרש ארנים עבות.”

“הלילה יורד, ערפלי וסגל. זהרורים בצבעי חלמית וירק משתהים עדין מאחורי צריח הכנסיה.”

“יש לך לשון משלך, והיא אינה לשוני.”

“ההוא ששותק כשאני מדבר... ההוא שיוצא לטיול כשאני בבית.”

“אני הוא לא אני. אני הוא זה שהולך לצידי ואיני רואה אותו.”

“הולכים אחורנית, חיוך על שפתותיהם כשזרועותיהם משוכות קדימה וידיהם פתוחות.”

“עזבתי את השמים, שר מחדש על הקרקע עם כל הדברים שלמדתי.”

“פחד ממה שהם רואים ויודעים, אך גם שמחה.”