ישראל זרחי

“סיפוריו, אף שהם עוסקים בקורות היישוב ובמעשי חלוצים ומתיישבים, כגון ברומאן 'עלומים', אינם מבשרים את בשורת יישוב הארץ, אלא שבים להעיד על מחזורי עקירה ותלישות, חורבנות ונחמות קלושות.”

“בעיניהם פליאה רבה והבהוב של צער, ספק על מה שהניחו מאחורי גבם, ספק על מה שמחכה להם בארץ.”

“עולים מצלילי שיריהם געגועים גדולים לשדות הרחבים שהניחו מאחוריהם.”

“עתה, כיון שפסקה בהלה, עמד והתחיל תוהה על מעשיו.”

“תענוגי בני הנעורים קסמו לו, שכרון גדול בא עליו.”

“השמחה הקרובה הבריחה מלבו כל רוגז.”

“הילדים המגודלים, לבני הפנים וחיורי הלחיים, יושבים על הספסלים של בתי המדרשות, קול התורה עולה מפיהם והולך מסוף הבתים עד סופם, והאבות מהלכים על גזוזטרות בתי הכנסיות, צללים כהים, שחוחים וכפופים, מניחים אחר התפילה טליותיהם, ופנים לעסקי יומם.”

“לירוק לו בפניו, לחרפו ולהגיד לו: ומי אתה בעצם? מלך? בן כלבים אתה!”

“הרי זה היה רצח חוקי, ולא עוד אלא שכינוני בן נאמן וראוי לאומתי.”

“הלך והנה אבדה לו התכלית ונתפתלו הסימטות ונשתבשה לפניו הדרך ולא ידע לאן יכוון רגליו.”

“מטבעו היה לוריא מהיר להפליג מתקווה לייאוש, והוא היה תוהה, מה יהא עליהם בארץ שוממה זו.”

“רוצה לוותר על הרבה כדי לא לסבול בהיעדר הרבה.”

“הרומנטיקה של הכפר אינו אלא פרי מחשבתם של אנשים רחוקים מן הכפר תכלית ריחוק.”

“איני חסיד נלהב של המסורת. איני רואה מן הקדושה בשום דייסה על שום שהיא הולכת ומתבשלת דורות הרבה באותה הקדרה דווקא.”

“אלפי חיים צעירים ורעננים נחנקים ונובלים בשל המוסר המדומה.”

“רוח נכאים באה במקומה ונשבה בלבו, ועדיין לא ידע מה היה לו.”

“שירת הערגה הגדולה לאהובה רחוקה ונשאפת.”