דורי מנור

“שירה היא נפש נקראת לתפילה / מראש הצוואר, צריח / שבו מאפיל מואזין המלה / על כל חשיכה אחרת.”

“אפשר לומר שהתעלסתי. כי אין לי שם אחר להתעלות הנפש שידעתי שם.”

“אנו דואים על המרחב המאזן עם בריות מכנפות שלא ינוחו לעולם.”

“בחוף הדתיים הגביהו מחצה בין חמוקי הקיץ לערות הסתו.”

“אינכם מצליחים לרסן את מה שבוער בכם כמו מאליו.”

“אדם נפרם מילדותו כמו חוט מתוך מרבד.”

“נוסע בנפשו לוילנה או מדריד.”

“בחצות כפות ידיך מתרצות.”

“באפק עלה, מערטל, הירח.”

“ההורים שלי לא קראו ספרים ולא צרכו אמנות ותרבות ולא היו אינטלקטואלים, אבל הרי אלו לא הדברים החשובים. בדברים החשובים באמת אין ספק, אנחנו כולנו תוצר של מה שלתוכו גדלנו.”

“שפת ילדות אינה דבר שאפשר לשנות, ממש כשם שאין אדם יכול לשנות את מקום הולדתו. איש מאתנו לא יוכל לאמץ לעצמו רטרואקטיבית שפת ילדות זרה, כשם שאיש מאתנו לא יוכל לשנות בדיעבד את מקום הולדתו.”

“אף פעם לא הסתרתי משהו בשירה שלי, דווקא הייתי מאוד מעורטל וחשוף, אבל בשירה תמיד יש ממד של הצפנה. השירה היא מלכתחילה ליודעי ח"ן.”

“יש בשירה מולחנת משהו שמאפשר לה להיחרט בזיכרון... כשמשהו נכנס דרך הזיכרון הוא נכנס גם לתודעה.”