ליאת קפלן

“פרסום של ספרי שירה אינו דבר רווחי, ואולי דווקא משום כך השירה כז'אנר משוחררת מהאילוצים הנגזרים על ידי חוקי השוק, והמשורר יכול לעשות מה שהוא רוצה.”

“יש מעט מאוד עורכי שירה בארץ, ולא במקרה. זה מקצוע מורכב, מקצוע צנוע, מקצוע של אנשים מבוגרים שיש להם ניסיון.”

“אני, למשל, עבדתי על שיר במשך שמונה שנים. משוררים רציניים בעיני הם אלה שכל חייהם לומדים ועובדים קשה.”

“מי שנוגע בעצמו, בעדינות, בחשש, בחשכה, כמונו, מי שאינו אהוב מלטף את בטנו.”

“מי שאינו מהסס, אינו נזקק, אינו נעלב, אינו מחיב, לעולם אינו נקשר או נעזר, מי שאינו יודע לשאל, לבקש רשות (או סליחה, למצער), מי שמסתובב לבדו על פני הכדור (כמותך, אהוב יקר).”

“עוד מעט בת חמשים ואחת, יחפה על מתן ההר, מתבוננת במכוות המלחמה הקודמת. בשלהי קיץ, עת הערב אוזל, יער ביריה החרוך מרהיב שבעתים.”

“עם שחר, עת ורדת האצבעות פוקחת פהוקה, ידי מגיפה בלאט את דלת ביתך. פני אל ירושלים ואל חרבותיה.”

“האם אתה רואה מה שאני רואה? ואם נעיר, את מי נעורר עד שנחפץ? תשוקה ומרחק מתגוששים בקרבי כשני אחים על השטיח.”

“וצפור אחר עומד זמן מה על שפת האגם, מביט, פעם מניע קלות את מקורו דומם. גם אני.”

“בצל העץ, עם שחר, הגוף להט ללא טבור, כלו פה, לשון, שפתים. האם שפה אחת דברנו? דבר לא ידענו, אלא זו את זה את זו.”

“אתה תגיד לי מי הייתי כשידעת אותי ראשונה.”

“עצמי עיניים מדי פעם. שכחי את קיומם של אחרים.”

“מכה פתוחה של ילד שכבר אינו צועק.”

“כותבת עירומה כמו מלך החושש מכל ילד ברחוב.”