אברהם רגלסון

“הוא ער וקשוב לאפשרויות שבעולם הזה, לשלטון שהשכל, בחינת מכשיר, יכול לתת לאידיאלינו בעולם־מאורעות שמצד עצמו אינו לא טוב ולא רע. הוא מאמין בטבע הניתן לעיצוב ובאדם הניתן לחינוך.”

“לימד את העולם המדעי משהו מחוקי הרעש והליבוי והשיסוע השולטים בה, והיאך הם מתבטאים בידע של אדם ובגורל־חייו.”

“ברטב האדמה, ברבדי מחשכיה, נעורים! מים ממטר יזרזום, חמום מאויר וניצוץ־חיים רדום משתלהב.”

“גשם נוזל בין שרשי פרעות ראשך, ופטמות דדיך – כציץ הנבקע.”

“נבקש איש את אהבת רעהו, ותחממנו חמלת אור עינינו.”

“ממלכות כוכבים מעבר לממלכות כוכבים.”

“שמש ורוח מזדכרים לדין ומתנקבות לרחמים.”

“אתה אשר יולדת לזמר, למה תבכה?”

“אז חרדתי כעומד לפני אימת האין־סוף.”

“תבוא רעננותי גם עדיכם, ידידים מרוחקים.”

“פינת שלום לנו בעולם סוער, רגע של הבנה.”

“כל חוויה אשר לכל נפש; כל רגש ורחשוש; כל שאיפה נסתרת, אחת נתבטאה בעקיפין, אחד לא נתבטאה כל־עיקר.”

“טבולי צהב וארגמן התפשטו מימי המפרץ מערבה. ימינה – קהל מקרצפי־שחקים מצטופפים, מפסגים איש אחיו, עוטים ערפל; ובמרחק שמאלה – אלת־הדרור, ידה רוממה, ומצבת־רגלה – אי קטן.”

“שתי מדרגות הן באמן. האחת: בקשת אשור וחבה מן החוץ; והשניה, הגבוהה ממנה: בקשת אשור והנאה מעצמו.”

“מחוסר עיקר פנימי, זקוק ההמון למשמעת חיצונית, ולא – הוא רץ פרע אחרי התרגשותו הרגעית.”

“חרדה האומה על חופש הפרט, כי בנפשה הוא.”