אבי קושניר

“דווקא את 'רוקדים' הקהל לדעתי אוהב בגלל המקצוענות. כי בתוכנית הזאת, לעומת כל התחרויות האחרות, אף אחד לא מרוויח כלום. ב'רצים לדירה' הרווחת דירה, ב'כוכב נולד' הרווחת אלבום. ב'נולד לרקוד' גם הרווחת משהו. ב'רוקדים' אתה מקבל גביע שאתה יכול לקנות באבן גבירול, אני יודע איפה החנות, אני יכול להביא לך אחד. ב'רוקדים' אתה יכול רק לנצח.”

“אנחנו נמשיך לעשות את התוכנית עד שלא יישאר בארץ אף עולה מרוסיה שלא ירקוד כאן.”

“כל חיי המקצועיים עבדתי ועשיתי דברים שמעניינים אותי וזה מה שאני ממשיך לעשות. יש אצלי הפרדה מוחלטת בין העבודה לחיים. אין זליגה של מיליגרם מכאן לשם. ככה חונכתי, ככה גדלתי, ככה אני מאמין, ככה נעים לי, ככה נוח לי.”

“אף אחד מהמון הגרמנים שבסרט לא עושה לנו שום דבר רע, אנחנו עושים לעצמנו.”

“אנחנו לא אמריקה ואף אחד כאן לא אלביס. בכל מה שקשור לטלוויזיה, אתה יכול לצלם משהו היום והוא משודר עוד חמישה חודשים. אני עושה את העבודה שלי היום. עוד חצי שנה אני כבר בפרויקט חדש. ואז יוצא ששני פרויקטים שלך משודרים ביחד. אין לי שליטה על דברים כאלה.”

“אני לא סלב. סלב זה מקצוע, ומי שאוהב את זה אהלן וסהלן. המקצוע שלי הוא שחקן. לא כל מפורסם הוא שחקן, ולא כל שחקן מפורסם. 95 אחוז מהשחקנים בעולם לא מפורסמים. אנחנו מכירים את דה נירו, פצ'ינו, טום קרוז. אני שחקן, שהתפרסם בעקבות עבודתו - ואגב, זה נעים ועל הכיפאק - אבל אני לא מתגעגע לאנונימיות, כי גם היום לא מפריעים לי ללכת ברחוב והכל בסדר. המושג 'אנונימיות מבורכת' לא קיים אצלי. לפעמים ניגש אליי מישהו שראה אותי אתמול בהצגה או בטלוויזיה, אבל זה הכל.”

“כשמישהו שואל אותי האם הוא צריך להיות שחקן, אני אומר לו שלא. כשהוא שואל אותי 'למה לא', אני אומר לו 'בגלל ששאלת'. משחק זה לא משהו שאתה בוחר, זה משהו שבוחר אותך. זה לא מצב נורמלי, כמו ללמוד משפטים. מה כדאי לי, משפטים או רפואה, למשל.”