אהוד בן עזר

“סופר צריך שיהיו לו סגנון ונביעה, ולא שיחקה את עגנון.”

“מבוקר ועד ערב אני כותב. המחשב נותן לי אפשרות עצומה, ואני מנצל אותה.”

“היא אמרה שבעידן החדש, הפוסט־מודרני, אין אמת ושקר ואין הבדל בין עובדה לבדייה, כל גירסה היסטורית נכונה, כל נרטיב, סיפר, נכון הוא, ובייחוד כאשר המחזאי הוא אישה או לא־אשכנזי או הומו או הכי טוב ערבייה.”

“עוזרת לי לצאת, מנגבת אותי ומביאה אותי מפהק למיטה שלה ומשכיבה אותי לישון כשהיא נצמדת ערומה לגבי מחבקת אותי נלחצת אליי בשדיה הקטנים.”

“חשתי פיק־ברכיים בעודי בוצע פיתה בפה מלא חומוס. מעין רעד אירוטי. התשגיח בי? מי אני שאתחרה עם נשיאי הנגב שסבבוה.”

“חושבת לך שאם אבא שלך היה מורה ואת עוד הספקת ללמוד אצלו שם כמה שנים לפני החתונה, כבר את יותר משכילה מאיתנו ומותר לך לעקם את האף עלינו?”

“המילים שלך הן רק תחבולה כדי להתחמק ממני, מפני שאתה יודע היטב כי יש דברים שאי־אפשר לומר אותם – ובדרך זו אתה פוטר עצמך בקלות גם מלחשוב עליהם.”

“אתה מבין רק מה שעיניך רואות ואין לך חוש להבין מה שהעיניים אינן רואות.”

“כשעמדה ללדת נטש אותה זאוס מפחד אשתו הרה. שום ארץ ואי לא הסכימו לקבלה.”

“תמיד חלמתי שאחרי שאתחתן יהיה לי בנפרד סטודיו קטן על גג גבוה, צופה לים.”

“אני שולח יד לכיסי, ולהפתעתי מוצא שם כיפה שחורה, ואינני יכול להיזכר מתי הנחתיה שם לאחרונה.”

“הייתה מאושרת כי מזה יום תמים ראתה בקותי המדריך את החבר־הקבוע שלה ואף הכינה לו ארוחת־ערב עם ממרח אבוקדו.”