אור הלר

“התפקיד שלי בתור כתב צבאי הוא לתווך בצורה הטובה ביותר את המציאות הביטחונית, לצופי ולחברה הישראלית, על פי מה שחושב צבא ההגנה לישראל והשב"כ וכל קהילת המודיעין. אם שב"כ ואגף המודיעין וראשי צה"ל אומרים שהחמאס מורתע, אז מה אתה מצפה ממני? זאת אומרת אני בסך הכול כתב צבאי.”

“באותה שעה מתחילים לכתוב לי אנשים שאני מכיר ושאני לא מכיר, גם מהעוטף, גם הורים לחיילים – 'אין לי קשר עם הבן שלי, אין לי קשר עם הבת שלי, אין לי קשר עם המשפחה שלי, אין לי קשר עם ההורים שלי או עם הילדים שלי, תציל אותם, תעזור לי'. תוך כדי משדר אני מעביר כל הודעה שמעבירים לי לצבא, למי שאפשר, כאוס טוטאלי, כאוס טוטאלי. לאף אחד אין שום תמונה של המצב.”

“במלחמת לבנון השנייה הכול היה נגיש. אם המלחמה הזו היא מועד ב' לצבא הישראלי, אז נדמה לי שהיא גם תיקון לתקשורת הישראלית, שפועל גם לרעתנו, העיתונאים. המדהים הוא שהציבור חושב שזה בסדר גמור. הציבור מעדיף בעתות מלחמה שייתנו לו שקט.”

“יש רגעים שאתה מגלגל שידור בין שלוש אחר הצהריים ל־12 בלילה ולפעמים צריך 'לשרת את השידור', לתת עוד נקודה. אבל יש גם בהחלט רגעים שאני אומר לעורכים שלי 'אל תעלו אותי, אין לי כרגע מה לעדכן'.”

“אני חושב שאין דבר כזה עיתונאי אובייקטיבי. מי שאובייקטיבי שילך להיות ירקן. כמובן שאתה יוצר איזושהי חציצה בין הדעות שלך ובין העבודה. הייתי רוצה לחשוב שמי שהוא כתב צבאי הוא אדם ששונא מלחמות, לא אוהב את הצבא כגוף אבל אוהב את החיילים. זה מה שאני יכול להגיד על עצמי.”