אלי עמיר

“בעידן המודרני אדם הוא דו־זהותי ותלת־זהותי. היום, עם האינטרנט והמחשבים והמטוסים הסילוניים והכפר הגלובלי, אנשים חיים במקומות שונים, מדברים בכמה שפות, אתה כבר לא חי רק עם זהות אחת.”

“את בני השבט העירקי תמצא בכל מקום בישראל. אין מקום שהם לא השתלבו בו לגמרי... כל יהדות עירק עלתה לארץ כדי להיות בישראל... לכן אין אצלה 'אכלו לי, שתו לי'.”

“אני מטיף כל הזמן ללמוד ערבית, להכיר את התרבות הערבית, לקרוא את ספרותה ולשמוע את המוזיקה שלה. אני רוצה לקרב בין שני העולמות.”

“מעולם לא הייתי אדם כנוע בתוך הממסד, בכל מקום לחמתי. כשהייתי [בלשכת] [ה]יועץ לענייני ערבים בתקופת לוי אשכול נלחמתי על זכויותיהם של ערביי מזרח ירושלים אחרי 67.”

“באינסטינקט של ילד הבנתי שאני לא יכול לוותר על השורשים שלי, על אבי ואמי ועל השבט שממנו אני בא. אני רק יכול לסגל לעצמי תרבות נוספת, להיות גם במזרח וגם במערב.”

“היא היטיבה את אחיזתה בכף ידו ונעמדה מולו, וכשהתקרב אליה שמע את רחש נשימתה מתמזג באוושת הרוח.”

“ראה משם את ירכיה ונשכח ממנו עולם ומלואו, באותו רגע רצה רק להניח את ראשו ביניהן.”

“השיר של שלונסקי היה בעיניו ככתב חידות רב־מעקשים ונפתל, כתוב בעברית קשה מעולם אחר.”

“גם אחרי שלוש שנים בקיבוץ הוא עדיין מנסה להבין את העולם החדש שנגלה לו, מנסה לדעת עליו עוד.”

“אני רוצה שהיא תהיה לידי, אבל קשה לי לומר לה כמה אני זקוק לה. אין לי איש מלבדה, והיא כל כך עסוקה בעבודתה. אני שמח כשהיא באה ולא מראה לה את חרדותי.”

“קרני האור הראשונות שעלו מהמזרח הדליקו מדורה אפרסקית רכה, וזו האירה את הבניינים הסמוכים באור זהבהב וענוג.”

“אמרתי לעצמי שעליי לחיות מעתה חיים מלאים ולמצוא זמן גם לכל ההנאות הקטנות.”

“כבר זמן רב לא היה לי פנאי להישיר מבט פנימה.”

“את החיים שייחלתי לחיות לא העזתי לממש.”

“העפתי מבט ברינה... כשחשה במבטי זקפה את גבה, מבליטה את שדיה הקטנים... ואני מצאתי את עצמי פוסע לידה זקוף גב להפליא בתחושת גאווה שאת פשרה לא הבנתי.”

“הטרשים שרטו את רגלי. תעיתי ביער. כמה זמן? איני יודע. ההרים, שכל־כך קסמו לי כשנסעתי לכאן, ניצבו מולי, זרים ומאיימים. לא רציתי לחזור לשום מקום, ופחדתי ללכת לאיבוד במקומות שבהם תעיתי.”

“שרנו קודש וחול, ערבית וצרפתית, עברית ואידיש בבליל לשונות ומנגינות. כל־כך הרבה שירים, וביניהם, עדיין לא שגורים, זנבות שירי מולדת זרים ללב ולאוזן. היהיו אי־פעם גם שלי?”

“ידעתי שזה עניין שבין אדם לעצמו, וקשה לעזור לו. בכל זאת ניסיתי לעודד אותו יום אחד, ואמרתי לו שזה לא סוף העולם.”

“ברייה משונה מעט ויוצאת דופן ראה את עצמו בכיפה שלראשו בחברה החדשה הזאת, וגם נדמה היה לו שכך רואים אותו האחרים, ושכל העיניים תלויות בכיפה הזאת.”

“רציתי לומר לה, בעברית ובערבית ובכל שפה שבעולם, את כל דברי האהבה שחלמתי שנה שלמה לאומרם.”