אמנון דנקנר

“מכיוון שלא היה סיכוי שהוא יפנה אל בחורה היה צורך לגרום לכך שבחורות יפנו אליו.”

“עננים כבדים רבצו על חזה של העיר ונשימתה נעתקה.”

“היה נדיב ומצחיק ושופע תעלולים וחביב על הגברות.”

“הוא אהב את הרצאות הפתיחה הקטנות האלה וידע שככל שאתה מדבר יותר בשקט ככה מתחדדת ההקשבה.”

“היה קורא מהיר מאוד ואנשים שלא הכירו אותו חשבו שהוא קורא מפוזר ודלגני. אבל לא.”

“זה בית הספר הכי טוב שהיית יכול לחלום עליו.”

“כל משפט שלו מתחבר ישר אל הגנטיקה שלי, ואני חש מולו כמו מול סבא רב אמן המשתדל ללמד את נכדו המגושם את סודות אמנותו, מתוך ידיעה של שניהם כי הדבר לא יצלח ממש.”

“לא חוויתי פחד בכתיבה. חוויתי קשיים ומצוקות ותסכולים והשתאות והתרוממות רוח ואהבה וייאוש, אבל לא פחד. הפחד מגיע לאחר הכתיבה – כשאתה שולח את הספר אל העולם ואינך יודע אם לא יעוללו לו רע.”

“אני מתעניין באנשים מיוחדים, ומי שמתעניין בי הם אנשים מיוחדים, מיוחדים בכך שיש להם אגו בגודל של משאית, נפש סוערת וטמפרמנט קרבי.”

“אני כותב ומדבר בלהט כשדברים מרגיזים אותי.”