מישאל חשין

“מי חושב היום כמו חשין? רק חשין חושב כמו חשין.”

“אני חשה כבר את המסדרון השקט והחסר. ההתייעצות, התגובה האותנטית, החמה והמקורית, ההבנה שאינה מחייבת להרבות במלים, יחסרו לי עד מאוד.”

“מעט לאחר שהייתה בת עשרים ושלוש השיבה חנה סנש את נשמתה לאלוהיה. בטוהרה. חנה סנש אינה יכולה לתבוע את כבודה. חובתנו-שלנו היא להשיב לה את כבודה....ליבה של חנה סנש ידע לחדול בכבוד. את כבודה ואת שמה הטוב של חנה סנש איש לא יוכל ליטול ממנה, לא בדיבור ולא במעשה.”

“השאלה אינה אם אסב עם המערערת אל שולחן השבת בביתי, אלא אם נורה והמערערת תישלח אל בית האסורים. לא אסב עמה אל שולחני, אך גם לא יהיה זה ראוי, לדעתי, כי נורה ושערי הכלא ייסגרו עליה.”

“על דרך ההפלגה נאמר, שכיום נוטל אדם לידו את עיתון הבוקר או עיתון הצהריים, ומבטו מרקד בין הידיעות השונות עד שעינו צדה ידיעה פלונית. ומשמצא מה שמצא קרא הוא אל חבריו: קומו ונעלה ציון - אל בית המשפט העליון. אומר ועושה. עתירה לבית-משפט כמו נכתבת היא במהלך הנסיעה, ובעומדו לפני בית המשפט ועתירה פגומה בידו, מבקש אותו מתדיין כי תינתן ארכה בידו לתקון את אשר עוול. מנהג חדש הוא שבא למדינה, ואני לא אסכים לחיות בו.”

“ואיקץ, והנה חלום.”

“יש קוקטייל תרכובות כימיות הקרוי 'מי מלך'. המדובר הוא בחומצה גופרתית ובחומצה מלחית שעירבובן זו בזו יוצר תערובת שבכוחה להמיס (כמעט) כל חומר שהוא. בענייננו שלנו נתערבבו שני אלה: 'הלכת קינזי' והעומס הקשה המוטל על בתי-המשפט. התערובת של השניים בכוחה להמיס צדק, ואכן ממיסה היא צדק. אם יש צורך בדוגמה, הרי היא לפנינו.”

“זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט ניתן לומר – וכך אומר אני – כי נעלה היא על זכות יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד.”

“אני יכול רק לומר שכשאדם (גלעד שרון), בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה. לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהייתה תוכנית ההתנתקות. ואם שרון היה עומד לדין לא הייתה התנתקות. אינני אומר שזה מה שרוב השופטים חשבו, חלילה וחס.”

“כשאישה אומרת 'לא' זה לעולם 'לא'. אין 'לא' שהוא 'כן'”

“דגל ישראל אין הוא 'סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו'. דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם והן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט.”

“אדם – כל אדם – הוא עולם לעצמו. אדם – כל אדם – הוא אחד, יחיד ומיוחד. ואין אדם כאדם. מי שהיה לא עוד יהיה ומי שהלך לא ישוב.”

“אתנגד בכל כוחי כי נכיר סמכות לכנסת לחקוק חוקה על דרך פסיקה של בית המשפט, על דרך ניתוח משפטי של מסמך שזמנו לפני כארבעים ושבע שנים, על-פי תפיסות שנויות במחלוקת, תפיסות שלא קנו להן אחיזת סלע בחברה בישראל. והעם היכן הוא? וכי לא ראוי שנשאל את דעתו? אדרבא: נקרא לעם ונשאלה את פיו.”

“ולאחר שהשאון נדם, האבק שכיסנו שקע, הים עמד מזעפו והשקט בא על הארץ, מצאנו עצמנו עומדים באותו מקום בו עמדנו כל השנים. והגלגל הוא אותו גלגל.”

“הסוגיה כל כך קשה היא עד ששופט יכול שישאל עצמו מה טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר. כל פתרון שאבחר בו, יבוא יום ואתחרט על בחירתי. ההתלבטות היתה קשה, קשה מנשוא.”

“שופט שהוא פופוליסט ואופורטוניסט, רוצה למצוא חן בעיני קבוצת התייחסות מסוימת, אז הוא עושה מה שהוא חושב שאותו קהל יאהב.”

“אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו.”

“הרי אף אחד לא קורא את פסק הדין. ולפעמים אתה שואל את עצמך בשביל מי אני עמל. אז אני עמל בשביל אותם פרופסורים שחייבים לקרוא. הסטודנטים הרי אף פעם לא קוראים את זה. כל כך הרבה מחשבה מושקעת בדבר הזה, ולא קוראים. חבל.”

“אתה נמצא מבחינה פסיכולוגית בלחצים מסוימים. נניח יש תיק מסוים, אתה צעיר בעליון ויש לך דעה שונה מהשופטים האחרים. צריך כוחות נפש כדי להסתייג מהם ולומר את מה שיש לך לומר. לי היה את זה מהרגע הראשון, אולי אפילו חיכיתי לדברים האלה.”

“אנחנו לא חבורה סגורה אבל חיים חיים מאוד אינטנסיוויים ביחד. אנחנו חייבים לאהוב אחד את השני. יש אווירה טובה בבית המשפט. האווירה כאן היא אווירה של חברות, אווירה יוצאת מגדר הרגיל. לא תמיד, לא בין כולם. אבל בגדול.”